בשבועות האחרונים פקדנו מספר תערוכות ששובבו את נפשינו וגירו את דמיוננו.
שלוש מתוכן הן ברות חלוף ולכן אני ממליצה למהר ולראותן, והאחרת נמצאת דרך קבע במוזיאון שמחכה לכם בראש העין.
אלברטו ג'קומטי שוב מהתחלה
התערוכה " אלברטו ג'קומטי: שוב, מהתחלה" מציגה מבחר מרגש ומסקרן מעבודותיו של אלברטו ג'קומטי,לצד צילומים המתעדים את הסטודיו בו יצר בפריז. ביקרנו, התרגשנו, חווינו ותאמינו או לא, בכוונתנו לשוב ולבקר בה.
פלא הוא בעיני, איך משאיר פסל דקיק על הצופה (עלי לפחות), חותם ענק ועוצר נשימה.
איך גרמו לי פסלים דקיקים להסתובב סביבם משל היו עצומי ממדים, ולהצליח לראות את ההבעה על הפנים, את שפת הגוף ואת התנועה שבדמות הקפואה. וזה רק חלק.
נו, פשוט לכו. אתם כבר תבינו לבד.
אלברטו ג'קומטי
אלברטו ג'קומטי נולד באוקטובר 1901 בכפר בורגונובו שבשוויץ לצייר הפוסט-אימפרסיוניסטי הידוע ג'ובאני ג'קומטי (1868–1933) ולאמו אנטה ג'קומטי-סטמפה (1871-1964) שהייתה בת אחת המשפחות העשירות באזור.
כבר כנער התגלה כשרון הרישום שלו ובפנימייה בה למד כתלמיד תיכון, הוקם במיוחד עבורו, סטודיו קטן. בסתיו 1919 הוא החל ללמוד אמנות בז'נבה בבית הספר לאמנויות יפות ונשר משם תוך כשנה.
באביב 1920 החליט להמשיך בלימודיו ברומא, שם למד עד ינואר 1922, אז עבר לפריז ונרשם ללימודי פיסול אצל אנטואן בורדל באקדמיה דה לה גרנדה שאומייר.
לאורך עבודתו באומנות הפיגורטיבית הוא חקר דרש ועסק באומנות האפריקאית, הקוביזם, ניתח את הקומפוזיציות הפיגורטיביות והתחיל בפיסול הראשים והדמויות הדקיקות שאת רובן יצר לאחר מלחמת העולם השנייה.
ביצירותיו ניתן לעקוב ולזהות את המגמות המשתנות של האמנות האירופית לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה. ולמרות שעבודתו כוללת גם ציור ורישום, ג'קומטי מפורסם בעיקר בזכות עבודתו הפיגורטיבית.
התערוכה מוצגת בביתן איל עופר (בית הלנה רובינשטיין) עד ה 7 באוקטובר 2023
כתובת:- שדרות תרס"ט 6 תל אביב.
מוזיאון מורשת יהדות תימן ומורשת העיר
היסטוריה, היוותה מאז ומעולם גורם מושך עבורנו. וההיסטוריה הקרובה שלנו, כאן על פני האדמה הזו שיש המכנים "ארץ חמדת אבות" על אחת כמה וכמה.
לאחר שביקרנו ב מרכז מורשת יהדות תימן ברחובות, וב מרכז מורשת יהדות עדן שבבית הכנסת קול יהודה בתל אביב, היה זה אך טבעי שנפקוד גם את מוזיאון מורשת יהדות תימן שבראש העין.
המוזיאון ממוקם במבנה מנדטורי ששכן בבסיס תחזוקה של חיל האוויר הבריטי שלקראת תום תקופת המנדט. עם הקמת המדינה, הפך הבסיס הנטוש למחנה מעבר עבור העולים מתימן, ובהמשך היו בו בית ספר לבנות, תחנה לכיבוי אש ועוד עד שננטש.
המבנה הוכרז לשימור ולאחר שעבר תהליך שיקום והתאמה, והוא משמש כמשכנם הקבוע של המוזיאון ושל בית יד לבנים.
במוזיאון מורשת יהדות תימן ומורשת העיר מוצגת תערוכת קבע המציגה את חיי היהודים בתימן, השיבה לאדמת ציון הנכספת, הקליטה בארץ ובה ניתן לראות אוספים הנוגעים ליהדות תימן ולתולדות ראש העין ובהם, תצלומים מרגשים, כלי בית ועבודה, מסמכים, ספרים, תכשיטים ועוד.
במוזיאון מוצגות גם תערוכות מתחלפות.
כתובת:- שבזי 41 ראש העין.
פתוח: – ימים א`-ה` 8:00 – 16:00. הכניסה בתשלום ובתיאום מראש
אוכל FOOD
עוד תערוכה מרתקת, הן בנושא שנבחר והן בדרך העברתו למבקר בתערוכה.
בעזרת אמצעי מדיה שונים, מנסה התערוכה לבדוק אנה אנו באים.
מה יהיה עתידנו בתחום המזון (אם בכלל יש כזה) יהיה אוכל? איזה אוכל הוא יהיה? מה באמת מכתיב את בחירת המזון הבא אל פינו?
על מנת לנסות ולהעביר לנו את המסרים בחרו העוצרים לחלק את התערוכה לשלושה נושאים:-
אוכל, צבועים, וטעימה מן העתיד – במטרה לעורר את המבקר לזהות ולהבין את השפעת העיצוב, והמניפולציות הרגשיות שמפעילה מערכת שיווק חכמה ומשומנת על החושים שלנו, בבחירת המזון הבא אל פינו.
למה באמת אנחנו אוכלים
אמנם, אנחנו אוכלים לצורך הזנת והטענת גופינו לשם פעילותו התקינה אבל לא רק.
לאכילה קשר הדוק עם רגשות ולא סתם מכנים לעתים מזון כ"מנחם".
חברות המזון מנצלות את רגשותינו ורגישויותינו השונות וישווקו את דבר המזון, או המשקה שהן מייצרות כ"טעם החיים" לדוגמא. השימוש במילה "בריא" עם צבע האריזה הנכון, יגרמו לנו להושיט יד לאריזה, אבל האם המזון שבתוכה אכן בריא כמובטח?
ואיך קרה שאנחנו משייכים עוגה באופן אוטומטי ליום הולדת, פופקורן לסרט ופיצוחים למשחקי כדורגל?
צבע
אנחנו אוכלים קודם כל עם העיניים, ולצבע השפעה גדולה על מערכת היחסים שלנו עם אוכל.
דוגמא אישית, אני לא מסוגלת לאכול "תפוזי דם" ולא מכניסה לפה אשכולית ורודה. תפוז הוא כתום אשכולית צהובה ולא תשכנעו אותי אחרת…
לצבע השפעה על כל החושים, וביכולתו לגרום לנו לחוש שמחה, עצב, רוגע או מלאי אנרגיה.
האדום מרגש, מפנק ומגביר את התיאבון וכיוון שכך יגרום לאנשים לאכול יותר. הוא מתקשר כמעט אוטומטית עם מתיקות, בדיוק כמו שטעמם של הירוק והצהוב יתקשר תמיד עם חמיצות.
הכתום גם הוא מעורר תיאבון. הוא משדר סוג של חופש, חיפזון, נועזות וחוסר רשמיות, ולא אחת תראו כי ישנן רשתות מזון מהיר הבוחרות בכתום כאחד הצבעים הבולטים במסעדות שלהן.
הירוק, מקושר אוטומטית לטבע. משדר רוגע מצד אחד ותחושה שהמזון מולך בריא. מסעדות המגישות מזון בריאות או מזון טבעוני, לא אחת תצבענה את קירותיהן בגוונים ירוקים וירקרקים על מנת להגביר את התחושה.
הכחול אף הוא משדר רוגע ונינוחות ולכן מסעדות רשמיות ו"מכובדות" יוסיפו לעיצובן את גווני הכחול על מנת להבטיח שהות ארוכה יותר של הסועדים. מצד שני, הכחול אף נחשב למדכא תיאבון.
גווני הלבן והבז' נחשבים לכאלה המתפרשים כתפלים ומשעממים, ומחקרים הראו כי יש להניח את המזון על צלחות עם צבע מנוגד על מנת לעורר את הסועד.
מחקרים שנעשו על אכילה בחושך הצביעו על כך כי סועדים מתקשים באבחנה שבין טעמים שונים, כשאין ביכולתם להפעיל את חוש הראיה, לראות את הצבעים ואת אופן הגשת המזון על צלחתם.
כל המידע הזה מיתרגם לא רק לצבע הצלחות או הקירות במסעדות, אלא גם לעיצוב ושיווק אריזות המזון אותו אנחנו צורכים בידיעה הברורה כי לצבע השפעה מכרעת בהחלטת הרכישה.
התערוכה מוצגת ב מוזיאון העיצוב חולון עד ל- 21/10/2023
כתובת – פנחס אילון 8 חולון ויש להזמין כרטיסים מראש
גלריה עירונית לאמנות, בית גורדון – לונדון
על בית גורדון היפהפה, שעבר שיפוץ מרהיב כתבתי כבר בעבר, כאשר עם פריצת "חמושה בעדשה" לאוויר החלטתי, כלוקל פטריוטית על הנייר, שהכתבות הראשונות תעסוקנה בעיר מגוריי "תיירים בראשון לציון".
כיום, משמש המקום כגלריה עירונית לאמנות ואחת לשלושה חודשים, נפתחות במקום כמה תערוכות במקביל. הגלריה היא חלק ממוזאון ראשון לציון.
התערוכות שראינו מסתיימות ב 17 ליולי ואני באמת ממליצה להגיע למקום ולהתרשם לא רק מהאומנות המוצגת אלא גם מהאכסניה הנפלאה. החלונות, ציורי הקיר המשוחזרים בקפדנות ביד אמן הריצוף היפהפה… שווה
הפעם מציגים:-
ימימה ארגז אמנית וציירת ירושלמית שמציירת נופים אורבניים
סלבה אילייב – צייר ואנימטור על הפועלים שבונים את הנופים האורבניים.
ג'יין לבטון – עבודות מגזרות נייר וצבע.
והתערוכה בה התעכבתי את הזמן הארוך מכולן, ואף חזרתי אליה שוב, יונתן אופק – תערוכת פסלי מלאכים
במקום מתקיימת גם תערוכת 140 שנות ספורט בראשון לציון מחודורוב ועד אשרם
הגלריה לאומנות בית גורדון לונדון
כתובת:- אחד העם 8 ראשל"צ
פתוח:- ב-ה' 10:00-14:00 ב' 16:-18:00 סגור בימים ראשון ושישי.
לפוסט הזה יש 6 תגובות
מדהים, איך 4 תערוכות, שכביכול לא קשורות, מקבלות תחת המקלדת המופלאה של ניני, משמעות לגבי מארג החיים. מיצירות אמנות, דרך היסטוריה ותרבות, דרך אמנות האוכל וסגירה דרך פסלי המלאכים המצומצמים, שמתכתבים עם פסלי ג'קומטי.
💗 תודה על התגובה המפרגנת. הסמקתי
כיף שחזרת לפרסם בבלוג. הכי אהבתי את התערוכה בגלרית העירונית. מסתבר שבמקומות קטנים מסתתרות הרבה פעמים פנינים שלא הרבה אנשים זוכים לראות וחבל
🙂 תודה תמר. כן, פנינים דרכן להסתתר…
תודה על השיתוף של התערוכות. אני מקווה להתניע וללכת לג'קמוטי בבניין הלנה רובינשטיין ולאוכל שבחולון. אני מאד אוהבת יצירות אומנות, מרחיב את הנפש והמזגן מרגיע את הגוף. הבניין בראשון נהדר, אני אשתדל להגיע גם לשם.
תודה ציפי, אני באמת ממליצה להגיע, נעשה שם שיפוץ מרהיב ביופיו והתערוכות שם מוצלחות