סיור במחנה המעפילים עתלית
לעתלית נסענו...
מזה זמן תכננו לשים גלגלינו לכיוון מחנה המעפילים שבעתלית.
מסיבות שונות, המקום אינו פתוח בדרך כלל בשבתות, ומסיבות משונות, שבתות הן הזמן הכמעט יחיד שיש לנו, כדי להרחיק נדוד. וכן, מראשון לציון לעתלית חוצצים כמעט מאה קילומטרים שלעת פקקים הופכים לארבע מאות.
הביקור במקום מותנה בהרשמה לסיור בליווי הדרכה מקומית בלבד ובתיאום מוקדם.
שמחנו לגלות שבספטמבר, לשתי שבתות בלבד, נפתחו שערי המחנה למבקרים.
נרשמנו, בטח שנרשמנו.
הקדמנו מעט להגיע, ועלמת החן שבכניסה הפתיעה אותנו בהצעה מפתה:-
"אם אתם רוצים אתם מוזמנים לשוטט ברחבי המחנה לבד ולא חייבים להמתין לקבוצה".
מי ש"זכה" לטייל בחברתי יודע, שכל פינה מעניינת אותי, על כל חור בקיר אני מתעכבת וכל מסתור מהווה מוקד משיכה. אני מטיילת פתלתלה וזו אחת הסיבות בגללן אנחנו ממעטים להצטרף לקבוצות.
♦ הערה קטנה – כששוטטנו שם לבד, היו רגעים שהצטערנו שאנחנו לא עם הקבוצה, ואפילו שקלנו לשוב לעמדת ההמתנה למדריך/ה. כשראינו את הקבוצה, הולכת כדבוקה אחת צפופה ומלוכדת כדבעי, שמחנו שוויתרנו.
אי אפשר, או למען הדיוק אני לא יכולה לספר לכם על מחנה המעצר בעתלית בלי
היסטוריה (בקטנה, נו..)
הסיפורים המרתקים והמסעירים שליוו את המפעל המופלא הזה, של הגירת היהודים מארצות מולדתם אל ארץ ישראל, רבים מיני ספור. מצאתי את עצמי צוללת (אל תקימו עכשיו ועדת חקירה בגללי…) לתוכם ומתקשה להתנתק.
תנועת הבריחה - יבשה
מסוף מלחה"ע השנייה (1948-1945) פעלה באירופה תנועת הבריחה. שסייעה להברחתם של כשלוש מאות אלף ניצולי שואה מאירופה לארץ ישראל. התנועה סייעה להברחת הפליטים בנתיבות היבשה. אנשיה דאגו לחציית מעברי הגבול, זיוף תעודות ומתן שוחד כשצריך, להברחת הגבולות בדרכים לא דרכים, במסע רגלי מפרך – אל מחנות העקורים שבשליטת בעלות הברית. גם במחנות העקורים הללו, הם עסקו בתמיכה, חינוך ואפילו מתן הכשרה מקצועית לשוהים במחנות, עד שהם המשיכו לנמלי איטליה ודרום צרפת.
את דרכה החלה תנועת הבריחה כהתארגנות של יוצאי המחנות והפרטיזנים, ובראש מטרתם היה לתת נקודת אחיזה אנושית ראשונה בדמות, מלבוש, מזון וקורת גג.
לאחר מספר מפגשים של הניצולים עם חיילי הבריגדה היהודית, החליטו האחרונים לעשות שימוש במידע ובאמצעים שעמדו לרשותם, על-מנת לסייע לשורדים להגיע לארץ ישראל, למרות האיסור שהוטל על ידי שלטון המנדט בארץ ישראל וההקצבה הקמצנית של מכסת אישורי הכניסה.
חלק מחיילי הבריגדה אף נשארו באירופה, על מנת להמשיך ולסייע ליהודים בעלייה.
מבצע הכפילים בו החליפו 130 חיילי הבריגדה, שהיו זכאים להגיע לארץ, את זהויותיהם עם ניצולים נטולי זכויות, הוא רק אחד מבין הסיפורים המרתקים שליוו את כל מבצע העליות לארץ לאחר מלחמת העולם השנייה.
בהמשך, הצטרפו אליהם גם השליחים מארץ ישראל ואנשי המוסד לעלייה ב' של ההגנה ברשותו של שאול אביגור, שלקחו על עצמם את המשך ניהול מבצע ההעפלה.
תנועת ההעפלה - ים
כמאה ועשרים אלף פליטים, שהיו אסורים בכניסה בשערי ארץ ישראל, על פי מדיניות שלטון המנדט הבריטי, הגיעו לכאן במסגרת תנועת ההעפלה, שעיקר מטרתה הייתה עיקוף הגבלות העלייה והבאת העולים בדרך הים.
תנועת ההעפלה היא שסייעה להעברתם של יושבי מחנות העקורים בנתיבות הים – אל ארץ ישראל. הדרך לביצוע הייתה רוויית משימות ובעיות לוגיסטיות קשות שכללו, בין היתר, שמירה על ביטחונם ובריאותם של האנשים במחנות העקורים, העברתם הבטוחה לנמלים.
השגת הספינות, שהייתה קשה גם עקב מחסור קשה במזומנים וגם בשל הפיקוח הקפדני של הממשלות השונות על המספנות, רוב הספינות שהצליחו לשים יד עליהן היו ספינות מסע שלא נועדו להשטת בני אדם וצריך היה להתאימן ולו במעט למשימה.
עם הגעתן לארץ צריך היה שיהיה על החוף כוח שמוכן יהיה לקבלם ולהעבירם לקיבוצים שמוכנים היו לקבלם. את תפקיד קבלת העולים שהצליחו להגיע לחוף קבלו על עצמם אנשי ההגנה תוך שיתוף פעולה של אנשי היישוב.
מחנות המעצר
הבריטים הטילו סגר ימי הדוק על חופי הארץ ואנשי היישוב, יחד עם פעילי ההעפלה, נאבקו בהם מאבק איתנים. בין הפעולות בהן נקטו, ניסיון לפוצץ את תחנות רדאר בריטיות ששמשו לאיתור וגילוי ספינות המעפילים, שמרביתן נתפסו והעולים שעליהן נשלחו למחנות המעצר בעתלית ובלטרון
(*מחנה המעצר בלטרון שימש לכליאת שבויי מלחמה ובהם גרמנים, ולעצורי המחתרות).
כשלא נותר מקום במחנה המעצר בעתלית, גורשו המעפילים למחנות מעצר בריטיים בקפריסין.
באתר הספרייה הלאומית תוכלו לקרא את סיפורן המרתק של חלק מספינות המעפילים
מחנה המעפילים בעתלית
תאריך פתיחת מחנה המעצר הבריטי בינואר 1940.
במהלך השנים עברו במחנה מעל ארבעים אלף מעפילים. במחנה היו מטבחים, חדרי אוכל, מרפאה, צריפי עץ למגורים, וצריף חיטוי. והבריטים שחררו ממנו מעפילים על פי מכסת אשרות העלייה שהוקצו לאותו זמן.
המחנה שימש, עם הקמת המדינה כאתר קליטה לעולים שהגיעו ארצה, ואפילו לגרעין הראשון של הקיבוץ עין כרמל הסמוך. לאחר מלחמת ששת הימים הוא שימש כמחנה מעצר לשבויים מצרים וסורים ששהו במקום עד לסיום עסקאות חלופי השבויים ב 1968.
בראשית שנות השבעים נזנח מחנה המעפילים וכדרכם של מקומות מוזנחים, הלך מצבו והתדרדר עד שכמעט ולא נותר בו דבר לשימור העבר.
במחצית השנייה של שנות השמונים זכה האתר להגיע לידי המועצה לשימור אתרי מורשת.
בביקור במחנה תוכלו לראות את מגדלי השמירה, הצריפים וגדרות התיל
את שחזור צריף המגורים
את צריף החיטוי
שתי ספינות, אחת תצוגה בחצר ולאחרת ניתן להכנס לסיורים מודרכים
דגם זהה למטוס שהביא את העולים מעיראק במסגרת מבצע מייקלברג
וצריף בו מוקרן סרט על פריצת הפלמ"ח למחנה המעצר באוקטובר 1945
נגישות - לוקה בחסר
כפי שניתן לראות בתמונות, משתדלים מאד אבל המקום רצוף מכשולים.
בעקבות ביקורנו במקום, כתבתי למועצה לשימור אתרי מורשת.
אני מביאה כאן את מכתבי כלשונו.
בתגובה למכתבי זכיתי לשיחת טלפון מרגשת ביותר מהגברת זהבית רוטברג מנהלת אתר מחנה המעפילים עתלית. בנוסף להערות עליהן כתבתי במכתבי הפניתי את תשומת לבה להיעדר שילוט מכוון באתר כמו לדוגמא:-
להקרנת הסרט מסתבר שישנה כניסה נגישה, שאין אליה שלט הכוונה. ובכניסה הרגילה רמפה עם מדרגה לפניה, או שילוט הכוונה לשירותי הנכים במקום.
גם את תגובתה המכובדת והמכבדת אני מביאה כאן בתודה ובהערכה.
וכולי תקווה שאכן יצליחו להתגבר על המכשולים ועל הליקויים בדרך להנגשה.
הרצון הטוב והנכונות ללא כל ספק נמצאים שם.
לכבוד
מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל
המחלקה לתכנון הנדסישלום רב,
שמי ניני אטלס ואני בעלת הבלוג "חמושה בעדשה".
הבלוג שלי עוסק בעיקרו בטיולים אבל יש בו התייחסות רבה לנושא נגישות בכלל, ולנגישות באתרי תיירות בפרט.
בשבת 18/09 ביקרנו במחנה המעפילים בעתלית ובימים הקרובים אני מתכננת פרסום רשומה על הביקור המרתק במקום.
לפני שאני מפרסמת את הרשומה, אשמח לקבל התייחסותכם שלכם למצב הנגישות במקום. אחד השלטים שם מבשרים על הנגשה. (תוכלו לראות בתמונה המצ"ב)
אין ולו גם מקום אחד לאורך כל הסיור, בו ניתן להתנייד בבטחה בכיסא גלגלים.
בכניסה להקרנת הסרט על פריצת הפלמ”ח למחנה אמנם יש רמפה, אך למרבית האירוניה, מדרגה לפניה ומדרגה אחריה.
השבילים שבורים, גשר ברזל רעוע, צר ועקום שיושב בצורה מסוכנת.
בכניסה לצריף החיטוי כל הרחבה מבוקעת.
תוכלו לראות בצילום שצירפתי רק חלק מהמקומות עליהם אני מדברת.
אילו לא הייתם כותבים שהמקום הונגש – דייני. מרגע בו אתם מכריזים, גם באתר שלכם, שבמקום נעשו עבודות הנגשה, עוררתם בי תרעומת קלה.אלה הם ציטוטים מהאתר שלכם.
"..השלב הבא הוא המעשי: הכנת תכנית ההצלה והשימור למבנה וביצועה. אם מתקבל התקציב הדרוש, מתבצעות גם עבודות שיקום – תוספות שלא בהכרח היו במבנה המקורי אבל מאפשרות נגישות ושימוש במבנה, כמרכז מבקרים למשל.
אחד הפרויקטים החשובים ביותר של מחלקת התכנון ההנדסי היא הנגשה של אתרי המורשת לבעלי מוגבלויות. הפרויקט יצא לדרך ב-2010 בסיוע הקרן לפיתוח שירותים לנכים במוסד לביטוח לאומי".
לא נגיש, לא מונגש.
אשמח להתייחסותכם בהקדם.
תודות
ניני אטלס
ניני שלום רב,
ראשית תודה על המכתב שהפנית אלינו, בנושא הנגשת האתר.
אנו רואים חשיבות גדולה בהנגשת האתר, כדי לאפשר לכלל המבקרים חוויה טובה ומכבדת.
האתגר גדול, אנו מתמודדים עם שטח פתוח רחב ידיים, עם שרידים של אלמנטים היסטוריים שנבנו לפני למעלה משמונה עשורים,
ועם בינוי חדש אל אדמה שמי התהום בה גבוהים – כל הנ"ל יוצרים לא אחת מכשול בפני המבקר.
חלק מהליקויים שכתבת בטיפול מתקדם, חלקם, הטיפול בהם עדיין ברמה תכנונית, ואחרים ראוי שנטפל בהם באופן מיידי.
אין ספק, שחידדת לנו את הצורך, לעבור שוב ושוב ברחבי המחנה, להביט על השטח במבט ביקורתי יותר ולפתור את הליקויים.
להגיע להנגשה מיטבית ייקח עוד זמן, אך בהחלט נעשה את המרב כדי לשפר את הקיים.
ושוב תודה
בברכת חג שמח
זהבית רוטנברג
מנהלת אתר מחנה המעפילים, עתלית
מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל (ע"ר)
עד כאן על סיור מרתק במחנה המעצר/המעפילים בעתלית.
לאחר ביקורכם במקום, אני ממליצה לכם לפנות ביציאה ימינה,
להמשיך עד הסוף (יש מגבלה) לחנות וליהנות ממראה הים, המזח הישן,
הדייגים והמצודה
לפוסט הזה יש 12 תגובות
מקום חשוב מאוד בהיסטוריה של תקומת הארץ.
חשוב בהחלט ולחשוב שהוזנח וכמעט נעלם…
מעבר לכתיבה הייחודית שלך, אחותי, את עושה כאן עבודת קודש!!
נותנת דגש על נושאים חשובים, מעשירה ומאשירה את קוראייך!
עוד פוסט סופר מרתק של חמושה✨
תודה!
💗 חן חן על תגובה מחממת לב ומעצימה.
מרתק ניני, ותודה על הזכרה של מקום חשוב ותודה על מה שכתבת כי עשרות שנים לא בקרתי כאן ורק חלפתי ליד. מקווה שהמקום יונגש כמו שהובטח. גם זו עבודת קודש, שאת טורחת לעשות.
תודה רבה רבה, ציפי. אני מאמינה שהם באמת ישתדלו. כל כך מהר ענו לי והתקשרו. ורצון טוב זו ההתחלה הכי טובה שיש.💗
כמה השתנה שם מאז שביקרתי שם כשהייתי בתיכון… מקום חשוב בהיסטוריה שלנו וכמה חשוב שאת דואגת להנגשה בכל מקום. יישר כח!
כן. המקום בלי שום ספק זכה ליד מלטפת ואוהבת של המועצה לשימור אתרי מורשת. וההנגשה, כמו שאת כבר יודעת, די בוערת בעצמותיי. תודה רבה על התגובה 🙂
חתיכת היסטוריה מרתקת וחשובה. סבא שלי היה בפלי״מ, והיה חלק מתנועת ההעפלה. מרגש לקרוא. המאבק שלך להנגשה ולהעלאת המודעות לנושא ראויה לציון. כל הכבוד.
תודה רבה, נעה. ויי אני מדמיינת את הסיפורים של סבא שלך ומקנאה. תודה רבה על הפירגון 🙂
אינפורמטיבי ומקורי, תודה!
🙂 תודה רבה על התגובה🌹