תיירים בראשון לציון

סיפור להתחלה

זוהי עיר מגורי מאז היותי בת 11. לייתר דיוק 01/07/1970. למעט שנה בה התגוררנו ברמת גן, את מרבית חיי אני חיה כאן. מוכר ולא מוכר.

אני זוכרת בבירור את הפעם ההיא בה החלטתי להתחיל להתייחס לעיר מגורי כאילו הייתי תיירת.
2009, אוריאל ואני ביקרנו בפראג ואמרתי לו שלמרות אהבתי הגדולה לגראפיטי במעזבות ועל קירות בטון של מגרשי חניה, מקומם אותי הגראפיטי על קירות הבתים העתיקים והיפהפיים.
הם לא רואים שהם הורסים? שאלתי אותו. והתגובה שלו הכל כך נבונה ופשוטה, הכניסה אותי לעולם של התיירת התמידית.

בשבילך אלה בתים עתיקים ויפהפיים – עבורם – זה פשוט הבית, הייתה התשובה.
זה היה הרגע בו החלטתי להסתכל על כל מקום בו אהיה, גם בארץ – בעיניים של תיירת.

בואו טיילו אתי בראשון לציון. (חלק א')

ראשון לציון נוסדה ב 1882 כמושבה חקלאית על ידי אנשי העלייה הראשונה. ההתחלה הייתה לא קלה. חוסר ידע מספק בחקלאות בתוספת תעלולי הטבע, הקשו מאד על המתיישבים החדשים
עד שלעזרתם נחלץ הברון רוטשילד, הקים במושבה את "יקבי כרמל" והלווה למתיישבים כסף ששמש לחפירת הבאר. הבאר "מצאנו מים" שנמצאת במפגש שבין המדרחוב לרחוב זד"ל. זכר לאותה באר ראשונה.

אני לא אכביר פה בפירוט ההיסטוריה של ראשון לציון שממושבה צנועה וקשת יום הפכה לעיר הרביעית בגודלה בארץ. סימני דרך חשובים בכל זאת אציין :-

בעיר נוצר דגל ישראל וב -1885 הונף לראשונה.
התזמורת העברית הראשונה – "האורקסטרה של ראשון"- נוסדה בראשון לציון.
בית הספר העברי הראשון בעולם- הוקם בראשון לציון . הוא בית הספר "חביב" שפעיל עד עצם ימינו.
וברוח הימים האלה – חנה לוין הייתה האישה הראשונה שכהנה כראש עיר במדינה!

לדאבוני, חלק מאתריה הראויים לשימור – ממשיכים להיות מוזנחים, אבל פה ושם ניתן למצוא ניצוצות של תקוות שימור ראוי.

אני אתחיל לטייל אתכם דווקא במקום הכי אהוב עלי בעיר הזו.

"גן המושבה" – כשאני הגעתי לעיר כך קראו לו. היום קוראים לו "גן העיר". כך או כך, לא משנה איך תקראו לו, בעיני הוא אחת הריאות הירוקות הכי יפות שיש לנו בארץ. הגן העתיק ניטע בשנת 1883 והוא ממוקם בין רחוב הרצל, הסואן והראשי – ממערב, לבין רחוב זד"ל במזרח, רחוב הכרמל בדרום ומדרחוב רוטשילד בצפון.בכניסה לגן העיר מכיוון מפגש זד"ל ומדרחוב רוטשילד תראו את

מגדל המים הישן  – שהוקם בשנת 1898 מעל 11 מטר גובהו, ממנו סופקו המים לגן ולבתי ומשרדי פקידות הברון בלבד. (שאר תושבי המושבה זכו למים זורמים רק משהוקם מגדל בריכות המים שברחוב בי"לו/סמטת בנימין). המגדל שופץ פעמיים, פעם בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת ובפעם השנייה עם שיפוץ המדרחוב – בשנת 2013. המגדל מוכר כאתר מורשת.

מגדל המים הישן
מגדל המים הישן

רגע לפני שאתם נכנסים אליו מכיוון מדרחוב רוטשילד הביטו אל הבית במספר 24.

בית העיריה הישן – מבנה יפהפה חיצונית שנבנה בשנת 1888 וכמו לא מעט מהמבנים במרכז הישן של העיר, שימש כבית פקידות, מקום מגורים למנהלו הראשון של היקב וכבית הרופא אהרן מאזי"א
שנשלח על ידי הברון לטפל באנשי האזור.

באמצע שנות הארבעים נמכר על ידי החברה להתיישבות של הברון רוטשילד למועצת העיר ושימש כבית העירייה עד ראשית המאה הנוכחית. במהלך שנות השמונים של המאה הקודמת הוסיפו לו אגף. בשנת 2012 עבר מדרחוב רוטשילד שיפוץ נרחב (ויפה יש לציין) ובמסגרתו עבר בית העיריה מתיחת פנים חיצונית יפה להפליא.

מזה שנים מספר מדובר על הפיכתו למלון בוטיק על מנת לעורר לחיים את האזור ההיסטורי של העיר, תוך שמירה מוקפדת על חוקי השימור.

בית העיריה הישן
בית העיריה הישן

בכניסה ממרכז המדרחוב – תמצאו את עצמכם בתוך שדרת דקלים יפהפייה. לדאבון הלב זו לא השדרה המקורית. זו לא אותה שדרה נפלאה ומפוארת שניטעה בשנת 1890.

ב-2015 , עקב הזנחה ואי טיפול ראויים ,פגעה חדקונית הדקל האדומה ,בה ובדקלים רבים נוספים בישראל, ומחשש פן יקרסו העצים ויתרחש אסון – כרתו את כולם. כחצי שנה אחר כך ,ניטעו דקלים חדשים במטרה ובתקוה לחדש את ימי השדרה הנפלאה כקדם.

שדרת הדקלים בגן העיר
שדרת הדקלים היפהפייה

השדרה יפהפייה. ומי שלא ראה את הדקלים הבראשיתיים – יכול ליהנות מיופייה גם היום. ומי שכן – גם הוא יכול ליהנות מיופייה, יחד עם צביטה קטנה בלב.

הגן עבר לא מעט שינויים מאז הגעתי אני לראשון לציון. בסוף שנות ה -90 הוא עבר שיפוץ. לצד שדרת הדקלים התווספו אמות מים עם מזרקות וניתן לראות ממנה את מבנה היקב .
אותו יקב עתיק שעומד בסכנת הריסה.

בגן שפע מקומות מוצלים, פינות משחקים לילדים, גשר חמוד מעל בריכת מים רדודים נמצא ליד הכניסה הצפון מערבית שלו (הרצל/רוטשילד) ושפע יונים.

בסככה שבאותה כניסה, תוכלו לראות את שחקני השחמט, השש-בש והקלפים הקבועים, ליד השולחנות.

גשר בגן העיר
גשר על מים רדודים

כן נו, ניתן לראות ממנו גם את בניין העירייה החדש והמכוער לתפארת (לטעמי) .השתדלו להתעלם ממנו וליהנות מיופיו של הגן.

אפשר להתחיל בו את הסיור, אפשר לסיים בו את הסיור, אני בטוחה שתיהנו.

ברחוב זד"ל הגובל בגן העיר מצדו המזרחי ישנו-

"בית העם" – כשהייתי נערה בכל יום חמישי התכנסנו שם ורקדנו ריקודי עם. ובימי שישי אפילו היו לעתים מסיבות סלוניות.

הוא הוקם בין השנים 1896-1898 מכספי איכרי המושבה כדי שיהיה בית להתוועדויות, בית לתזמורת וספריה. אז נערכו בו אספות ונשפים קונצרטים והרצאות ואפילו בנימין זאב הרצל נשא שם את דבריו. בסוף שנות ה-90 נערכו פעולות שימור במבנה, תוך שהמשמרים נעזרים בצילומים שנמצאים בארכיון מוזיאון ראשון לציון.

בית העם כותרת
הכותרת בחזית בית העם
בית העם בראשון לציון
בית העם

פעמון המושבה – הוצב בכיכר המייסדים בשנת 1886. תפקידים נכבדים היו לו לאותו פעמון, הכרזה על ראשית ותום יום עבודה, על מקרי חירום, ואירועים מיוחדים.

הזמנים השתנו, והוא נשאר חסר עבודה . בראשית שנות החמישים הועבר לאנדרטה לזכר המייסדים, אבל נעלם משם באורח מסתורי. עם הקמת מוזיאון ראשון לציון הציבו פעמון אחר כתחליף לפעמון הנעלם.

לפני כחמש שנים מי שגנב את הפעמון כנער, החליט בהיותו כבן 70 להשיבו למוזיאון באמצעות אדם שלישי.

בית הכנסת הגדול – נבנה על פסגת גבעה בקצה רחוב רוטשילד. הוא ממוקם בכיכר המייסדים במפגש שבין רחוב רוטשילד ואחד העם.

בגלל התנגדות השלטון להקמת בית הכנסת, הסוו אותו המתיישבים והחזיקו במרתפו ציוד חקלאי, ובכל פעם שהיו מתקרבים התורכים היו מכניסים לבית הכנסת את הציוד. בשנים הראשונות שימש מרתף בית הכנסת ל גן הילדים העברי הראשון וסניף "מכבי" המקומי.

רק בשנת 1889 החל משמש כבית תפילה גלוי וסביבו בעצם התחילה העיר להתפתח.

עם תחילת השיפוצים ברחוב רוטשילד בשנת 2013 החלו גם בשיפוצו של זה – וחגיגות תום השיפוץ נערכו השנה והוא חזר לפעילות שוטפת.

בית הכנסת הגדול בראשון לציון
בית הכנסת הגדול בכיכר המייסדים


בית ספר חביב
– בית הספר העברי הראשון בעולם. אם אתם נמצאים על גדת בית הכנסת הגדול ופניכם אליו – פנו לימין. על אותה הגדה מספר צעדים משם תוכלו לראות את בית הספר. הוא הוקם בשנת 1886 ועדין ניתן לראות את המבנה הישן.

נחצה את רחוב אחד העם ונגיע אל-

מוזיאון ראשון לציון ומלון לונדון

"מוזיאון ראשון לציון" – במרכז ההיסטורי של העיר, במבנים שהוקמו בראשית ימי המושבה. הוא הוקם בשנת 1982 כמתנת יום הולדת לעיר שחגגה אז 100 שנים להיווסדה. מאז הלך והתרחב. הכניסה כיום היא מרחוב אחד העם.

שעות פתיחה: בימים א', ג', ד' ו-ה' בין השעות 09:00:-14:00, יום ב' בין השעות 09:00-13:00 ו-16:00-19:00

* הכניסה בתשלום סמלי.
* בשבת הראשונה של כל חודש בין השעות 10:00-14:00 הכניסה חינם.

במוזיאון לתולדות ראשון לציון
תצוגה במוזיאון ראשון
תצוגה במוזיאון לתולדות ראשון לציון
ראשית דגל הלאום וההמנון


מלון לונדון
– משמאל למוזיאון, ברחוב אחד העם 8, עיניכם תראינה מבנה תכלכל יפה הלוא הוא מלון לונדון. הבית נבנה בשנת 1891 ובזמנו נחשב לאחד הבתים המפוארים ביותר במושבה. לאורך השנים הוא שימש למגורים, למלונות, ולמפגשים שונים. שנים רבות הוא עמד בשיממונו, ולשמחתי – גם הוא זכה לעדנת השימור. במהלך השימור התגלו בו ציורי קיר מסוף המאה ה ,מרצפות מצוירות ועוד.

כיום חלקו משמש את מוזיאון ראשון לציון כשהקומה העליונה משמשת לתערוכות של המוזיאון וקומתו התחתונה לתערוכות של הגלריה העירונית.

* הכניסה ללא תשלום.

מלון לונדון בראשון לציון
פריט מהתערוכה במלון לונדון


*לשני מקומות קסומים אלה – נקצה פוסט רווי צילומים – בנפרד*

רחוב אחד העם 16– המקום בו עמד ביתו של האיכר שמואל כהן, האיש שהתאים את מילות "התקווה" של נפתלי הרץ אימבר למנגינת שיר עם רומני.

בעיר הושר לראשונה ההמנון הלאומי, ועל הבניין שעומד במקום בו היה ביתו של האיכר, מעוצבים תווי הלחן של "התקווה", על מעקות המרפסות. בסמוך להם, מצדו השמאלי של הבניין ,תלויות מילות התקווה.

מעקה התקווה עם תווים
מעקות המרפסות – חמשה עם תווי התקווה


בית יד לבנים
– על מפגש הרחובות אחד העם והכרמל שוכן לו מבנה מרשים משנת 1894 ששימש למגורי פקידות הברון . בנימין זאב הרצל, שהיה כנראה חובב מרפסות, הצטלם על מרפסתו בשנת 1898 כשביקר במושבה. גם הוא כמו מלון לונדון, נחשב בזמנו לאחד המבנים המפוארים במושבה. בראשית שנות ה 20 ,שימש המבנה למשרדים של חברות שונות ואפילו למגורים.

בשנת 1965 הוא הוכרז כ –בית יד לבנים – זיכרון לבני ובנות ראשון לציון.

בסוף שנות ה 90 הוא עבר הרחבה, נאה ביותר יש לציין, כשנוסף לו אגף שכולל גלריה ואודיטוריום לפעילויות והנצחה. למקום גינה יפהפייה וניתן להיכנס – לכבד את זכר הנופלים ולחזות בתערוכות מתחלפות בגלריה.

אנחנו ראינו שם תערוכת צילומים נאה.

בית יד לבנים ראשון לציון
חזית בית יד לבנים
בית יד לבנים ראשון לציון
הרצל והמרפסת

 

מרחוב אחד העם נפנה לרחוב הכרמל ושם נפגוש את הבית הכי יפה בארץ. ואת פשע אי השימור הכי גדול שיש.

מול בית יד לבנים תוכלו לראות את הבית ברחוב הכרמל 5. לא אתר תיירותי אבל אסור לפספס.

בית בלקינד-לוין – הבית היפהפה והמרשים הזה נבנה בראשית שנות ה-20 של המאה הקודמת. עד לסוף שנות ה -80 של המאה הקודמת, הוא שימש למגורים. יש לי אפילו חברה טובה שהתגוררה שם בילדותה.

שלוש קומות יפהפיות,מבנה ארכיטקטוני מרהיב שעומד עטוף שלטי אזהרה. עיריית ראשון הבטיחה שתשפץ ותשמר ובינתיים עובר הזמן ועל פניו נראה שמחכים למשיח…

הבית בכרמל 5
פשע אי-השימור

נרד במורד רחוב הכרמל נחלוף ביעף על פני בניין העיריה המכוער ונגיע למפגש של רחוב הכרמל והרצל. מצדו האחד – היקב ,ומצדו השני גובל בגן העיר בית התבשיל.

יקב ראשון לציון – יקבי כרמל – במפגש הרחובות הדרומי של הרצל והכרמל בולטת מאד חומת הלבנים האדומות במספר 25 .
זהו היקב העתיק, שהוקם במאה ה- 19 ובעצם הקים את המושבה שעמדה בפני קריסה, בעזרת הברון רוטשילד – לתחיה.

הובטח שהמבנה יעבור תהליך שימור – אך נראה כי ישנם יזמי נדל"ן שערכים היסטוריים אינם בראש מעיניהם.
שלושה מגדלי מגורים ובנין משרדים – הם ללא ספק פיתוי שקשה להם לעמוד בו. בואו מהר – לפני שייגמר.

ייקב ראשון לציון
חומת היקב


בית התבשיל
– מול היקב ברחוב הכרמל 22, כשחזיתו אל הרחוב ואחוריו אל גן העיר נמצא בניין יפהפה שנבנה בשנת 1889 כ"בית הפקיד" ונועד במקור ללינה.

בראשית המאה ה-20 הוקם בקומה הראשונה מטבח משותף לטובת רווקי ורווקות המושבה ולכן קבל שת שמו -"בית התבשיל". זמן מה אחר כך ,נפתחה שם גם חנות לממכר היינות של "כרמל מזרחי". אם תרימו עיניים תוכלו לראות את השם מעל לאדני החלונות.

אני זוכרת את המקום כחנות/ מחסן ענקית לממכר משקאות בשם משקאות סוקוליק. כשהוחלט על שימור המקום הם פינו אותו.

לבית התבשיל היה מזל. הוא שופץ לתפארת. באמת עבודת שימור יפהפייה.

ועדיין בלי קצת חמוץ אי אפשר –
שימורו של בית התבשיל מבליט עוד יותר את ההזנחה הפושעת בבניין היקב שמולו. ובמקום לקחת את המבנה, לשפצו ולהפכו למבנה ציבורי לצרכי תושבי העיר ורווחתם –
שוכנים בו היום סניף של בית קפה כמו גם משרד יזמות ונדל"ן.

בית התבשיל ראשון לציון
הכתובת "כרמל"

 

בית התבשיל ראשון לציון
בית התבשיל מבט מגן העיר

נתרחק מעט מהמרכז ההיסטורי אל

מוזיאון יעקב אגם

מוזיאון יעקב אגם בראשון לציון
מוזיאון אגם – כניסה
מוזיאון יעקב אגם
פנים המוזיאון


המוזיאון החדש
בעיר, נמצא בקריית הלאום שבמערב העיר.

יעקב אגם, שנחשב ל"אבי" האומנות הקינטית, נולד בראשון לציון בשנת 1928 ושב אליה כשמאחוריו קריירה בינלאומית מזהירה.

בכיכר שבכניסה אל המוזיאון, עשרים עמודים בצבעים מרהיבים, מרביתם משושים, ובתוך המוזיאון עוד תשעה, כולם ע"ש משפחת כדר, מוותיקי הישוב.

המבנה המודרני, מאכלס את מיטב יצירותיו. בתבונה עשו אדריכלי המקום כשתכננו את האולם כספירלה שמאפשרת הנאה שלמה מהיצירות הקינטיות של האמן . לאט לאט , נגלים עוד ועוד פרטים מהעבודות. אפשר לחקור אחד ואפשר לתת לעין לאחד את כולן.

המוזיאון הצבעוני עד מאד – מלא חיים וילדים חוגגים שם, במלוא מובן המילה. היינו שם בשעת צהריים וראינו ילדים בגילאים שונים, רצים בין המוצגים, ויש כאלה שמותר לגעת בהם.

ילדים שיושבים על הרצפה ומציירים, מדריכים שמלמדים אותם איך ליצור אומנות קינטית, מסכי מחשב המרתקים אליהם ילדים, חגיגה אמיתית.

מוזיאון אגם ראשון לציון
ילדים נהנים

 

עד כאן הפרק הראשון של תיירים בראשון לציון. תיירנו סביב גן העיר וקצת חרגנו.

לא את כל האתרים ציינתי ולא את כל ההיסטוריה פירטתי, אבל אני מקווה שזה עורר בכם רצון לבוא להקיף את הגן היפה ואף לבוא אל מדשאותיו. ולחגוג במוזיאון הצעיר שבמערב.

בפרקים הבאים ארחיב מעט על מוזיאון ראשון לציון ,מלון לונדון ,וכן אכתוב על גנים ופארקים בעיר.

רוצים לקבל עדכונים על כתבות חדשות במייל?

סגירת תפריט