בקבוק עברי בחוף טנטורה

טנטורה – נחשולים - מוזיאון המזגגה

המזגגה

עקב מתקפת וירוס הקורונה, נראה שאזרחיה של ישראל לא יהיו אורחים רצויים במדינות אירופה.
עקב אותה מתקפה עצמה, נראה שאזרחי מדינות זרות לא כל כך ירצו לבקר בארץ.
כל זה נכון לעכשיו.
ובינתיים? ממשיכים לחקור ולתור את הארץ הזו.

לבשו את גלימת התייר, הרכיבו את משקפי החקרן הסקרן ותוכלו לגלות שממש כאן, מתחת לאף,
או מעבר לעיקול הדרכים הבא, נמצאים אתרים יפהפיים וזו ההזדמנות להכירם.

שלא כדרכי אני רוצה לפצוח במספר בקשות

1.  אנא, הקפידו על כללי קורי בחוצות.
זה לא באמת חשוב אם לדעתכם המסכה כן או לא עוזרת.
מה שחשוב הוא הסיכוי, שבעצם ההקפדה הזו אתם עשויים להגן על עצמכם ועל מי שיהיה בסביבתכם.
ומי שלא מוצא את הטיעון הזה למספק, הנה אחד אחר:-
יש מצב שאם כולנו נקפיד, נזרז את ביאת כרטיס הטיסה המיוחל אל מעבר לים.
2. מילה קלה על קלקלה (לא, זו אינה שגיאת כתיב).
קחו אתכם שקית אשפה ריקה ונקיה, ואספו אחריכם את שאריות הנאתכם.
לא תמיד תמצאו פחי אשפה בשטח בו אתם מטיילים, אבל תמיד תשמחו לבלות במקום נקי מאשפה.
אם כל אחד ואחת ידאג לאסוף את אשפתו אפילו עד לפח שליד ביתו, יראו הרחובות והאתרים שלנו הרבה יותר מפתים ומזמינים.
3. קוראיי הנאמנים יודעים שנגישות אתרי טיולים יקר ללבי מאד.
אני מאמינה בכל לבי שכל אחד שרוצה לטייל, ראוי לו שיוכל ליהנות ולחוות.
לכן פצחתי בסוג של קמפיין ובו אני פונה ומבקשת מכל אחד ואחת מכם:-
כשאתם מטיילים – פקחו עין.
בין אם אתם מהדסים ברחובות, נופשים באתרי נופש, או אתרי טבע. שימו לב אם המקומות מונגשים.
שתפו אותי במציאות שלכם או לדוא"ל שמופיע בקישור, או בתגובות לרשומות השונות.

חמושה מנגישה מסלולים
חמושה מנגישה מסלולים

לאן הפעם?

שמנו גלגלינו לחוף הכרמל אל קיבוץ נחשולים, לבקר במבנה אבן יוצא דופן, שנבנה בשנת 1891 במימונו ויוזמתו  של הברון דה רוטשילד, מתוך מטרה להיות בית חרושת לבקבוקי זכוכית, עבור היינות שמיוצרים ביקביו.

גלגלי השיניים של ההיסטוריה

בכל פעם מחדש, כשאני מבקרת באתר, עיר או יישוב זה או אחר, אני  נרגשת לגלות את חוט השני שמקשר בין המקומות. לא אחת הופך חוט השני הזה לרצף גלגלי שיניים, שנאחזים זה בזה, חורטים סימניהם ומשאירים חותמם. 
היסטוריה (בקטנה, נו…)

מטנטורה לנחשולים ודור

טנטורה

היה כפר ערבי, מהתקופה העות'מאנית, ששכן בחלקו הדרומי של חוף הכרמל לחוף הים התיכון.
למקום היה נמל קטן, שכדרכם של נמלים עורר את תשוקתם של כובשים מזנים שונים להשתמש בו לצרכיהם הלא ידידותיים. כך השתמש בו נפוליאון במסעותיו לארץ, ובמיוחד לנסיגתו לאחר הכישלון המפואר  בעכו. לא מעטים היו גלגוליו של הנמל הקטון ב- 5000 השנים האחרונות ועל רובן לא אספר.
אבל לא רק כובשים ראו בנמל הקטן תועלת. גם הברון דה רוטשילד, שלאורך כל הרשומות האחרונות
שבנו ופגשנו בדמותו המשפיעה, רצה להשתמש בו כדי לייצא את תוצרת היקבים לאירופה.
לזה נחזור בהמשך.
חזונם של אנשי ראשית ההתיישבות ובמיוחד של אנשי תנועת החלוץ, היה, להקים שורת כפרי דייגים לאורכך חופי הים התיכון, ובמיוחד בצמוד לנמלים כדי לפתח את כלכלת היישוב היהודי בארץ.
במלחמת העצמאות, לאחר כיבוש חיפה, הוחלט לכבוש גם את טנטורה, כשהפעם שימש הנמל שבה על מנת להבריח תגבורות של נשק ותחמושת מלבנון וחלוקתם ליושבי הכפרים שבכרמל המערבי.
חלק מתושבי טנטורה ברחו לפורדיס הסמוכה ולטול כארם ואותם שלא עזבו, גורשו.
על אדמות טנטורה, קילומטרים ספורים מזכרון יעקב, קמו הישובים דור ונחשולים.

דור

מושב דור הוקם בשנת 1949 על אדמותיו החקלאיות של טנטורה.
שמו ניתן לו על שמה של העיר הקדומה דור ששכנה סמוך למקום. חוף דור, הסמוך למושב, נחשב לאחד הנוחים והיפים בארץ על שום המפרץ הטבעי שלו, ויש בו מבחר מיוחד ונדיר של צמחיית חולות ובעלי חיים מיוחדים. חלקו הצפוני הוכרז על כן, כשמורת טבע.

נחשולים

על קיומם של גרעיני התיישבות ימיים סיפרתי כבר ברשומה "רחובות, בית ויצמן והסוד על הגבעה"
שם סיפרתי על אומץ לבם של חברי גרעין ימי שהתיישב לזמן קצוב דווקא לא בקרבת ים אלא בגבעת הקיבוצים שברחובות. לימים הם הקימו את קיבוץ מעגן מיכאל.

לאחר כיבוש טנטורה, נשלח ביוני 1948 כוח צעיר להגן על המקום. אלה היו צעירים וצעירות ששרתו בפלי"ם ומשאת נפשם הייתה הקמת התיישבות ימית. הנמל הקטן שבחוף הכרמל התאים להם
כמו כפפה ליד.
שני גרעינים ימיים הקימו את דור ואת נחשולים ושני הישובים אמורים היו  להיות "התיישבות ימית" שמרכזה דייג. הזמנים השתנו, גם נחשולים וגם דור, החליטו לנצל את יופייה של רצועת החוף המיוחדת ולהפוך לאתרי נופש.
הכניסה לחופים היפים היא בתשלום, מאחר ושני החופים הם בבעלות הישובים וחלקו הצפוני שמורת טבע.

חלום המזגגה

המזגגה חזית

על חוט השני שבין הברון רוטשילד ראשון לציון, רחובות, וטנטורה.
כמעט בכל אחת ואחת מהרשומות שמספרות סיפורן של המושבות הראשונות, על מזכרת בתיה, גדרה נס ציונה וראשון לציון – מופיע שמו של הברון רוטשילד. לא כולם רצו בעזרתו אבל הוא, הונו ופקידיו, היו נוכחים והשפעתם הייתה ניכרת.
שני היקבים הראשונים של הברון רוטשילד בארץ ישראל, הוקמו במושבות ראשון לציון וזכרון יעקב.
כפי שזכור לכם (שהרי אין ספק בלבבי שאתם מקפידים בקריאת כל אחת מרשומותיי) ברשומה
"רחובות – בתי ראשונים", סיפרתי לכם שלמרות שראשוני רחובות סרבו לקבל את תמיכתו. רגע לפני שקרסו אל תוך עצמם הם עשו אתו עסקה לאמור :- פרי הגפן מרחובות, יקבל מחסה ביקב ראשון לציון ובתמורה – החברים מרחובות יקימו חברה שתשווק את היינות.

אין שיווק בלי בקבוק

על מנת לשווק את תוצרת היקבים, וכדי לזכות בתעודת הכשרות הנכספת, החליט הברון רוטשילד להקים בית חרושת לייצור בקבוקי זכוכית.
וכך בשנת 1891, מרחק פסיעות ספורות מהים, הקים הברון את בית החרושת.
הסיבות לבחירת טנטורה למיקום מפעל בקבוקי הזכוכית היו ברורות.
המרחק הקצר יחסית בינה לבין זכרון יעקב, שם ממוקם היה אחד היקבים, הקרבה לנמל הקטן וכמובן החוף.  שהרי החול הוא חומר הגלם ממנו מיוצרת הזכוכית.
הפיניקים הקדומים השתמשו בחול החוף בדור, כמקור לתפעול אחד ממפעלי הזכוכית שלהם.

זכוכית

עדויות ארכאולוגיות מצביעות על כך שהזכוכית נוצרה לראשונה במזה"ת, סביב 3500 לפנה"ס.
ניתן להכין זכוכית על ידי חימום חול רגיל, לטמפרטורה של 1700 מעלות צלסיוס, עד שהוא נמס והופך לנוזל.  כשהחול המותך מתקרר, הוא עובר מהפך מוחלט ומקבל מבנה פנימי אחר לגמרי. אבל לא משנה כמה מקררים את החול, הוא אף פעם לא ממש הופך למוצק. במקום זאת, הוא הופך למעין נוזל קפוא או למה שהמדענים מתייחסים אליו כאל מוצק אמורפי. מוצק שבו אין סדר כללי במבנה האטומים שלו.
ואלה היו 80 מילים על זכוכית.

בית חרושת למעשה הזכוכית

מאיר דיזנגוף, ההוא שלימים הפך להיות ראש עיריית תל אביב, היה מהנדס כימאי שנשלח לארץ ישראל על ידי הברון אדמונד דה רוטשילד. משהחליט הנ"ל  להקים בית חרושת לבקבוקי יין מזכוכית. גייס למשימת הניהול את המהנדס הצעיר ואף שלח אותו ללמוד באנגליה וצרפת, את מלאכת ייצור הזכוכית. בהמשך כמובן, אף נשלח ללמוד את המלאכה המסורתית של ייצור הזכוכית במקום בו זו התגלתה לראשונה – במזה"ת.
דיזנגוף מינה את יצחק חיותמן להיות לו לסגן. עוד קצת על שני אלה בהמשך.

הייתה זו המלצתו של דיזנגוף להקים את המפעל ליד טנטורה מהסיבות שהזכרתי למעלה.
בהתאם להמלצתו, רכש הברון רוטשילד את הקרקע והקים עליה מבנה דו קומתי מדהים ביופיו כמפעל לבקבוקים, ולצדו מגורים להנהלה, לעובדים ובני משפחותיהם.
פועלים יהודים עבדו לצד פועלים ערבים,  ומעליהם מומחים מצרפת.

המפעל לא הצליח להתרומם ולייצר כמות מתאימה של בקבוקים ראויים.
די מהר התברר שהחול של טנטורה לא מתאים לייצור זכוכית שתהיה שקופה מספיק ותכבד את היין
אותו היא אמורה לארח. נסיון של הברון לשלוח אוניות טעונות חול מבלגיה, לא צלח.

המפעל נקלע להפסדים קשים כשאליהם הצטרפה המלריה שעשתה שמות בפועלים ובבני משפחותיהם.

בית החרושת סגר את שעריו אחרי כשלוש שנים.
הפועלים התפזרו לכל עבר כשהם נוטלים אתם  (לא ברור על שום מה ולאן) את רעפיו של המבנה, ויינות הברון שווקו בחביות.
המבנה המרשים, עירום מרעפיו, ננטש לאנחות ונותר עומד בשיממונו שנים רבות. 

בשנת 1980 במקביל לחפירות ארכיאולוגיות שנעשו בתל דור, וחיפוש ממצאים בקרקעית המפרצונים שמסביב, החלו חברי קיבוץ נחשולים בשיקום המבנה.
ראשית שוקמה קומת הקרקע, כדי להשתמש בה לסדנאות ואולמות תצוגה.
בשנת 2006 החלו להחזיר את עטרת רעפיו ולשקם את גגו.
85 שנים לאחר שננטש לאנחות, זכה המבנה המרשים לעדנה והפך למוזיאון.

מוזיאון המזגגה

המוזיאון היפהפה מחולק לחדרי תצוגה שונים ובהם גם סיפורו של מפעל הבקבוקים שכשל

המזגגה ראשית דבר
המזגגה ראשית דבר
המזגגה
המזגגה
מוצגי זכוכית

מוצגים מזכוכית עתיקה

נברשת

ממצאים שנשלפו ממעמקים וקשורים לדור ולנמל שלה

במצולות במוזיאון הממזגה

הסברים על הפקת צבע התכלת שהופק בתקופות הקדומות בתל דור מהחילזון ארגמון קהה קוצים.

תותחים שהשליכו נפוליאון וחייליו למימי הים בנסיגתם בבושת פנים נימשו, שופצו והם עיקרו של חדר מיוחד לאירוע זה.

נפוליאון במזגגה
תותחי נפוליאון במזגגה

חדר קסום אחד, "חדר הרפאות" שם משיבים  חיים לממצאים המרגשים.

חדר הרסטורציה במזגגה

חיי היומיום, כדים, חיות בעתיקות, הנצרות בדור ופסיפס

חיי היומיום במוזיאון המזגגה
חיי היומיום במוזיאון המזגגה

ושפע מוצגים רבים נוספים

גושי זכוכית
זכוכית במזגגה

במקום תערוכות מתחלפות וזכינו לראות את הקמתה של תערוכת זכוכית יפהפייה שתפתח ב 24/07 "מעבר לבד" של אמנית הזכוכית ענת וייס.

פיסול בזכוכית בממזגה
עבודות של אמנית הזכוכית ענת וייס
ענת וייס במוזיאון
עבודות של אמנית הזכוכית ענת וייס

הקומה העליונה עדין בשיפוצים.

הקומה העליונה עדין בשיפוצים

חצר מוזיאון המזגגה

החצר סביב המוזיאון מזמינה ומרתקת, ובשטחה מספר מוצגים ארכיאולוגיים מחפירות דור העתיקה וממצולות הים בסמוך.  

מוזיאו הממזגה
חצר המזגגה
חצר המזגגה
חצר המזגגה

כתובת:-  קיבוץ נחשולים (ווייז יודע)
פתוח:-
א-ה 09:00-14:00 וביום ו' עד השעה 13:00
עלות:-  למבוגר 24 ₪ ולילד 12 ₪ (מבטיחה לכם שגם ילדים נהנים)

נגישות

נגישות

עלילות דיזנגוף, חיותמן וחיסין גם - כחוט השני שבין הרשומות

מאיר דיזנגוף שכזכור תפקד כמנהל המזגגה, היה במשך כל השנים כולן פעיל באגודת חובבי ציון. את הברון דה רוטשילד הוא פגש כשהיה כימאי שהשתלם בייצור זכוכית באוניברסיטה של ליון. הוא עלה לארץ בשליחותו של רוטשילד והתיישב בטנטורה. עם סגירת המפעל עזב דיזנגוף את הארץ חזרה לאודסה, שם הקים מפעל זכוכית ובשנת 1904 ייסד עם זאב גלוסקין את חברת "גאולה" לרכישת קרקעות הארץ ישראל. ב 1905 שב לארץ והשתתף בהקמת אחוזת בית.
זמן מה אחר כך הוא נבחר להיות יושב ראש וועד האגודה ומשנת 1922 קיבל עליו את תפקיד ראש העירייה.

הזמנה ללווית מאיר דיזנגוף - מוזיאון העיר תל אביב

בשנת 1890 עלה יצחק חיותמן לארץ ישראל עליה חלם שנים רבות.
את רעייתו השאיר מאחוריו עד שימצא את המקום להתבסס בו. בקשתו להתקבל כפועל חקלאי בראשון לציון נדחתה והוא עבר למושבה רחובות שם היה מבין מקימי "אגודת העשרות" שבין מטרותיה הגנה על יישובי הסביבה.
חברי האגודה תכננו להתיישב בוואדי חאנין – נס ציונה אך התפרקה לאחר זמן קצר. הוא עבר לחדרה, חלה בקדחת ולפי המלצת רופאו עבר לזכרון יעקב. שם קיבל את הצעתו של דיזנגוף להצטרף אליו בניהול בית החרושת לבקבוקים.
יצחק חיותמן נשאר כמאסף, על מנת למכור את הציוד ולסגור את המפעל ואז עבר עם משפחתו למטולה והיה בין מייסדיה.
בשנת 1906 עבר לתל אביב והיה בין מקימי אחוזת בית.
חיים חיסין היה עיתונאי שכתב לעיתונות הרוסית. ובמשך השנים ששהה כאן, הוא שלח תיאורים בשם "מכתבים מארץ ישראל", על מראותיה וסיפורי אתריה.
הוא עלה לארץ עם הבילו"יים, ובראשית דרכו התגורר במקווה ישראל ויחד עם החבורה הוא עבר לעבוד כפועל בראשון לציון, השתתף בחפירת הבאר הראשונה ויש הטוענים שהקריאה, "מצאנו מים",
שעד היום מתנוססת על דגל העיר, פרצה מפיו משהגיע ראשון למים.
בהמשך הצטרף אל חבורת הבילו"יים שהקימו את גדרה.
בין יתר המקומות בהם ביקר חיים חיסין, ועליהם סיפר בכתביו, היה מפעל המזגגה אותו תיאר כמקום שמח ושוקק חיים. תיאר את ההוואי ששרר בין הפועלים, על תנאי המגורים הטובים שהיו שם. בקיצור, נראה היה שחיים חיסין התרשם.
בשל מצבו הכלכלי הקשה הוא עזב עם משפחתו חזרה לרוסיה ולמד רוקחות ומשם עבר לשוויץ שם השתלם ברפואה.  
חיסין חזר לארץ בשנת 1905 כמנהל הוועד הפועל היפואי של חובבי ציון ביפו.
הוא הצטרף לגרעין  מייסדי תל אביב – אחוזת בית, והיה רופא העיר החדשה.  
לתקופה קצרצרה אף שימש כיושב ראש ועד אחוזת בית. בפסיפס של נחום גוטמן לזכר גימנסיה הרצליה,  תוכלו לזהות את חיסין על חמורו.
דיזנגוף המנהל, חיותמן סגנו וחיסין העיתונאי  והרופא – היו בין בוני תל אביב.
וכך, כחוט השני שבין הרשומות, תוך ביקור במזגגה אחת טיילנו גם בגדרה, רחובות, ראשון לציון, טנטורה ואפילו גילינו "מי יבנה בית בתל אביב".

אני יודעת שעכשיו הכל נראה כל כך מוזר, מגושם, גמלוני ולעתים לא מפתה.
ובכל זאת, אני מפצירה בכם לצאת ולגלות מקומות חדשים, סיפורים נפלאים שנמצאים לנו פה,
ממש מעבר לפינה.
וכמו תמיד, תגובות המלצות ואפילו סתם חיוך – תמיד מתקבלים בחום ובשמחה.

רוצים לקבל עדכונים במייל? הירשמו לניוזלטר של חמושה:

חדש! מטיילים בעקבות חמושה

פונים אלי לעתים לשאול אם אני מארגנת טיולים מהרשומות שלי בבלוג.

אני שמחה ונרגשת להשיק סיורים רגליים עם מדריכים מקצועיים בעקבות הטיולים שלי

תגובות

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. תמרית

    זה היה פוסט מ ר ת ק. לא הכרתי את הפנינה הזאת של מוזיאון המזגגה. אגב, גם הקיבוץ שלי, יד מרדכי שכיום שוכן בעוטף עזה, הוקם על חופה הצפוני של נתניה ונקרא "מצפה הים". למעשה שני הוריי נולדו שם. כעבור 4 שנים מיום הקמתו הוא עבר לדרום. כנראה אחת ההחלטות הגרועות ביותר שעשו המקימים. לימים נהרגו 23 מחברי הקיבוץ הצעיר בקרב דמים במלחמת השיחרור.

    1. ניני אטלס

      איזו תגובה מחממת לב וכמה אני אוהבת כשמוסיפים לי קורים והקשרים נוספים. שמחה שאהבת ותודה שהגבת?

כתיבת תגובה

תגובות פייסבוק

חיפוש מלונות

Booking.com

חפשו יעד באתר

פרסמו את העסק בחמושה!

תוכן שעשוי לעניין אותך

חמושה גם בפייסבוק:

רוצים עדכונים למייל?

רוצים לקבל עדכונים על כתבות חדשות במייל?

פרסמו את העסק שלכם בחמושה!

כתבה פרסומית לבתי עסק

כרטיסי מדריכי טיולים

אטרקציות לילדים