לפרק את החבילה

אחרי 15 שנים יחד, החלטנו לפרק את החבילה.

 

אופניים
חבילה

 

לא, זה לא היה הדבר הכי קל עבורנו לעשות. לקח לנו המון זמן להגיע להחלטה שהגיע הזמן

להיפרד.

המחיר ששילמנו היה כבד מידי והחלטנו שלא בא לנו להמשיך ולשלם אותו. ואל תחשבו. זה לא שלא ניסינו. שנים רבות מידי גילינו סלחנות מטופשת ומיותרת. אחת לכמה חודשים היינו פונים ומבקשים עזרה, שילמדו אותנו, שיעזרו לנו להפחית את התשלום, וכלום לא עזר. ובכל זאת נשארנו, למרות הכול!

כי אתם בטח יודעים איך זה. אנחנו רגילים זה לזה, אנחנו מכירים כבר שנים. מלווים זה את זה באושר ובחולי ומה? נתחיל עכשיו לחפש אחר? וכמובן החשש הזה ש:- מה אם לא נצליח?

השיא שהביא אותנו להחלטה (לא, לא ביצוע, אל תגזימו – אמרתי לכם שאנחנו פחדנים) היה מידע שהגיע לעיני שכותרתו:
"כמה אתם משלמים על חבילת הסלולר שלכם"
טבלה חיננית נפרשה לעיני ובה רשימה של חבילות הסלולר של החברות השונות וכשנכנסתי לבדוק מה היא החבילה של החברה בה אנחנו מנויים (לא חשוב איזו – אני לא מעוניינת לפרסם אותם) התברר לי שאנחנו משלמים יותר מכפול! בדקתי גם חברות אחרות, נשאר כפול – לא זז.

באותה הזדמנות חגיגית, אצל אותה טבלה חיננית גם גיליתי, שאנחנו, בתמורה ליותר מכפול, מקבלים 3 ג'יגה גלישה לעומת 50 ג'יגה. טוב, ת'אמת? זה לא ממש שינה לי, אני יותר בקטע של "סנד", "אנד " ועוף לתיק. אבל בכל זאת.
לצד הטבלה היה לחצן וירטואלי שהבטיח חגיגית שאם אלחץ עליו ואמלא פרטים, נציג של החברה יתקשר אלי. לחצתי, מילאתי פרטים. ומי לא התקשר? נכון, לא המשיח ולא הנציג המובטח.

לחצן מבטיח – לחצן לא מקיים.

אחרי שבוע של ציפייה לשיחת הטלפון המיוחלת – לחצתי על הלחצן שוב. אולי הוא היה עייף ביום שלחצתי עליו? אולי סתם פרץ בשביתת שבת. החלטתי לגלות סלחנות ולתת לו עוד הזדמנות. וחיכיתי.

גם הפעם אחד מהשניים לא עבד. או הלחצן שמשום מה החליט שלא להעביר את ההודעה שלי, או לחילופין – נציג השירות של החברה, שראה שבכל מקרה אנחנו בכיסו או יותר נכון הוא בכיסנו, ושהטמבלית שלחצה וביקשה שיתקשר  בכל מקרה משלמת. ולא סתם משלמת, אלא הרבה יותר מהראוי. אז למה להתקשר?

גרפיטי
אין ערכים

 

התקשרתי אני. שוחחתי עם נציגה ולמרות שידעתי שהיא יודעת את מה שאני אספר לה סיפרתי לה מה שגילתה לי הטבלה, וביקשתי גם אני את אותה חבילה מעוטת המעות.

לא, לא ביקשתי שתהיה עטופה בסרט, או ארוזה בנייר עם נצנצים. רק הזכרתי לה שאין זו הפעם האשונה בה אני מבקשת לשנות את החבילה, ובכל אחת מהפעמים הם טענו שזו החבילה הכי זולה והכי טובה שיש להם. ואני בטוחה שהם סתם טעו, אבל הפעם אני כבר יודעת שמחכה לי אחת, זולה לא במעט. היא הייתה מוכנה להיות רחבת לב ולאפשר לנו לעבור, עם שני המכשירים שלנו, לחבילה אחרת אם:-
אנחנו נסכים מצדנו להיפרד מ 99 ₪ לכל אחד משני המכשירים, שלי ושל אוריאל. סירבתי להעניק לה עוד 200 ₪ ואמרתי לה שזו עילה לפרידה. היא לא התרגשה, בכלל לא. להיפך, היא אמרה לי בנחת שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה. אני יכולה להבין אותה, ראתה פראיירים עם ותק של 15 שנה – והייתה בטוחה שימשיכו לעוד 15 שנה מינימום.
אוריאל לקח את הטלפון ושאל אותה:- "ואם אני אעזוב היום, ואחזור אליכם אחרי יומיים, אני אקבל את החבילה הזולה?"  בטח! ללקוחות חדשים מגיע יותר.

ביקשתי לדבר עם מי שמעליה, והיא אמרה לי שאי אפשר. היא כבר ביקשה בשבילי ואי אפשר. ביקשתי שבכל זאת תעביר את המסר והיא הבטיחה שיתקשרו אלי תוך יומיים.

למותר לציין ששיטת הלחצן עבדה גם הפעם, הצלצול המיוחל לא צולצל.

ואז החלטנו להיפרד. לא נוח היה לנו יותר בכיסה של החברה העושקת. רק שאירועים מאירועים שונים, שאינם נוגעים לעניינינו מנעו מאתנו להמשיך בחיפושים וחודש עבר.
חודש עבר מיום השיחה ההיא בה נדרשנו לבחור בין אם להמשיך ולשלם 69 ₪ לכל מכשיר, או להתחיל לשלם 30 ₪ לכל מכשיר, בתמורה לתוספת של 100כעונש על כך שאנחנו לא מוכנים להמשיך לשלם 69 ₪.

ויהי ערב ויהי בוקר ואצל מכשירי צונחת בקול תרועה הודעה לאמור:-
החל מה 11/09 יועלה מחיר חבילת ההתקשרות שלכם מ 69 ₪ ל 75 ₪

לא. לא התקשרתי אליהם יותר. לחצתי על הלחצן הסורר הפעם של חברה אחרת. ואוריאל השיב "כן" בתשובה לשאלה שהופנתה אליו בנימוס מאותה חברה אחרת (לא חשוב איזו) לאמור :- יש לנו מבצעים לראש השנה, יש טעם להתקשר? ובהפרש של שעות ספורות התקשרו. שניים. אחד מהלחצן ואחד מה"כן"

מסקנה:- אם יש חברה עם אצבעות ארוכות בכיסכם – הנציגים דוממים.  חברה שידה עדיין אינה בכיסכם – הנציגים עטים.

הנציגים הטריים (שהיו חביבים ונעימי הליכות), הציעו לנו 50 ג'יגה, (מי צריך את זה בכלל?) במחיר של 30 ₪ פחות 10 אגורות, ועטנו על המציאה.
תוך חצי יום הביא לנו שליח חביב מעטפה ענקית ובה שני זערורים שאני לא העזתי לגעת בהם. למחרת נגשנו קוממיות לתחנת שירות והתקינו לנו את הזערורים ו….הופ הניידים שלנו המשיכו לעבוד כמו גדולים.

נפרדנו לשלום מאנשי תחנת השירות. יצאנו ,סגרנו את הדלת, פסענו שני צעדים והטלפון של אוריאל מצלצל. על הקו נציג החברה אותה זנחנו, שדאבה נפשו לראות שלא נשלם, החל מה 11/09,  75 ₪ ודרש לדעת למה?. למה עוללנו להם כדבר הזה ומה אפשר לעשות כדי לשנות את דעתנו. אוריאל אמר לו – "הפסדתם" וסגר.

לא עברו 10 דקות נוספות והטלפון שלי צלצל. על הקו הייתה נציגה של אותה החברה שדרשה לדעת למה עשינו להם ככה, ונזפה בי שאני לא יודעת איזו טעות זו. והיא דורשת להבין למה. שלחתי אותה לשיחות המוקלטות
ולהודעות ה SMS. כנראה שזו דרך ארוכה, כי היא דרשה שאני אספר לה, במילים שלי.  אז סיפרתי לה:- לא בא לי לשלם לכם. ביקשתי לסיים את השיחה. והיא דרשה שאקשיב לה.
כשסירבתי היא אמרה לי:- "השיחה אתך גורמת לי ממש אי נעימות". מסכנה. ריחמתי עליה ואמרתי לה שאם כך זו סיבה טובה לסיים אותה. וניתקתי

טלפון
פרוק החבילה

אחרי 15 שנים פרקנו את החבילה. וזה היה קל. לא יודעת למה חיכינו. בעצם כן יודעת, אנחנו נאמנים, שמרנים ופחדנים. זה למה.
היום אנחנו יודעים שאם החבילה החדשה תחליט ללחוץ לנו על מקומות רגישים – נפרק גם אותה.

רוצים לקבל עדכונים על כתבות חדשות במייל?

סגירת תפריט