פירנצה – מוזיאונים וגם

 

בפוסט הקודם על פירנצה, סיפרתי על כנסיות וקתדרלות

פירנצה – על מוזיאונים, כיכרות וגנים

מוזיאון פייטרה-דורה

 

תמונה
טכניקת הפייטרה דורה במלא הדרה

 

לא סתם אני בוחרת להתחיל דווקא במוזיאון הזה. נכון, יש מפורסמים ממנו, ידועים ממנו, כאלה שמוכתרים השכם והערב (ובצדק) כחובה קדושה. אבל אין כמוהו. הוא היה בעינינו כל כך יפה ומיוחד, שאני חייבת להתחיל את הפוסט הזה כשאני משתפת אתכם בחגיגה.

אבל רגע לפני – הסבר קצר מה זה "פייטרה דורה"

פייטרה – דורה פירושו "סלעים קשים". בעבר קראו לטכניקה הזו ציור באבן.
זו טכניקה בת המאה ה -16, בה משתמשים בפיסות אבן צבעוניות, או אבני חן יקרות או חצי יקרות שנחתכו, הותאמו זו לזו ולוטשו כדי ליצור תמונה מאבנים. הבסיס ליצירה בדרך כלל יהיה שיש.
זהו בעצם סוג מיוחד של פסיפס דקורטיבי (או אם תרצו פאזל), אבל (וזה אבל גדול) בניגוד לפסיפס המוכר לנו (למשל על מרצפות), שם נראית ההפרדה בין האבנים והן מודבקות בטיח, הרי שעבודות הפייטרו דורה יכולות להופיע על חפצים כמו כדים, תמונות רהיטים , תבליטים ואפילו תכשיטים.

שולחן בטכניקת פייטרה דורה

 

כלומר, בניגוד לפסיפס שהוא קישוט ארכיטקטוני קבוע, הרי שאת הפייטרה דורה אפשר לנייד ממקום למקום וכאמור ההצמדה של חלקיו היא מושלמת.

עבודת השיוף וההתאמה עד כדי כך מדויקים, שהיצירה נראית כחטיבה אחת ללא כל הפרדה. האבנים אינן מודבקות בטיח או בכל חומר אחר. יציבות החלקים אחד לצד השני עד כדי יצירת התמונה השלמה, נוצרת מהצמדתם של החלקים זה לזה בחוזקה כשחלקן התחתון של האבנים מלוטש אף הוא בליטוש מיוחד שמוסיף להצמדתן לבסיס שנבחר.

תמונה
תמונה בטכניקת פייטרה דורה

 

כשהתמונה מוכנה ממסגרים אותה מסביב וגם זו תורמת תרומתה לאיחוד המושלם.


קרוב מאד, מרחק פסיעות בודדות מהגלריה של האקדמיה בפירנצה, נחבא אל הכלים וכמעט שניתן לפספס את פתחו – שוכן לו מוזיאון קסום. מוזיאון פייטרה דורה

המקום הוא גם בית מלאכה לעיבוד אבנים יקרות וחצי יקרות וגם אחד ממוסדות השיקום ושיחזור האומנות הכי ידועים וחשובים בפירנצה. לחצר – שם עוסקים בחלק מעבודות השחזור – אסור להיכנס, אפשר להציץ מהכניסה, אבל למוזיאון ולמעבדה – אפשר ואפילו רצוי.

שלל עבודות מרהיבות של אומנות הפייטרה דורה מוצגות במוזיאון הקטנטן. מצלחות קיר, עד כדים שולחנות ואפילו שידות. וכשמתבוננים בהן – קשה להאמין שמדובר בשילוב של אבנים ולא בציור. עד כדי כך מושלמת ויפהפייה העבודה.
בקומה למעלה מוצגים כלי עבודה שונים בהם משתמשים לעבודות הפייטרו דורה.

שידה
שידה מעוטרת בטכניקת הפייטרה דורה

 

כלי עיבוד לפייטרה

 

תראו, מדובר במוזיאון זערורי למהדרין. והצלחנו לבלות שם שעה וחצי. אם וכאשר נחזור לפירנצה – בלי ספק נחזור לבקר בו.
אז נכון, לא תראו אותו מוצג כהמלצה ראשונה וגורפת באתרי האטרקציות המומלצות ביותר, אבל היי, זה הבלוג שלי ואני ממליצה בחום שאם יש לכם זמן – ואתם בסביבה (בטח תלכו לבקר את דוד, לא?) גשו לשם גם. הנאה ופליאה מובטחות.
כתובת:- Via degli Alfani, 78, 50122 Firenze פתוח כל יום מ 08:15 עד 14:00 סגור ביום ראשון

הגלריה של האקדמיה

 

פסל
דוד – מיכלאנג'לו

 

מקום פלאי. רוב האנשים הולכים לשם רק בגלל הפסל של דוד. אבל אל תפספסו את התצוגה היפהפייה של כלי הנגינה העתיקים. כשכולם נוהרים לעבר פסל דוד – קחו ימינה – לא תצטערו.
תצוגה קטנה וצנועה אבל יפה ביותר וחבל שלא טורחים להזכיר אותה יותר.

כלי נגינה
תצוגת כלי נגינה עתיקים

 

כלי נגינה
תצוגת כלי נגינה עתיקים

 

בדרך אל פסלו של דוד עוברים דרך פסלים לא גמורים של מיכלאנג'לו. עבורנו הם היו נפלאים ומופלאים הרבה יותר מהפסל המושלם והשלם של דוד. בהם, איתם ודרכם ניתן ממש לחוש את הגאונות של האומן. לראות איך מתוך האבן קמה ויוצאת הדמות. אני לא אגזים אם אומר שעמדנו מול כל אחד מהפסלים – נפעמים. ממש התקשינו להיפרד.

מתוך האבן יוצאת הדמות

 

כשאתם עומדים מול פסלו של דוד קחו לעצמכם זמן להתבונן בכל פרט. סובבו את הפסל מסביב ושימו לב עד לאיזו רמת פרטים ודיוק הגיע מיכלאנג'לו.

דוד – במלא הדרו

 

דוד – הפרטים הקטנים עד לורידים והנימים

 

וכמובן להמשיך ולראות את החדר עם פסלים של ברטוליני כמו גם של תלמידו פמפלוני .

חדר הפסלים בגלריה של האקדמיה

 

בחדר הפסלים

בקיצור האקדמיה זה לא רק פסלו של דוד.

כתובת:- Via Ricasoli, 58/60, 50122 Firenze FI על הכרטיסים ,מה איך ולמה תוכלו לקרוא כאן

 

מוזיאון הדואומו

כבר סיפרתי על הדואומו – ועל בית הטבילה בפוסט על פירנצה כנסיות וקתדרלות. ואיך התחלנו בעצם את הסיבוב שלנו סביב הדואומו – "סנטה מריה דל פיורה" בביקור במוזיאון נפלא ומרשים.

 

במוזיאון הדואומו
במוזיאון הדואומו

 

המוזיאון נפתח בשנת 1891 . כדאי להתחיל את הסיבוב שם, מפני שבמוזיאון הזה מוצגות בעצם יצירות האומנות המקוריות מהקתדרלה. ושם תוכלו לראות את הדלתות היפהפיות של בית הטבילה,

במוזיאון הדואומו
במוזיאון הדואומו

 

תבליטים מקוריים של טובי הפסלים ויש שם קבוצת פסלים יפהפייה ביותר של בעלי מלאכה.

במוזיאון הדואומו

 

בשנות השישים הציף הארנו חלקים מהקתדרלה ויצירות לא מעטות נפגעו. הן עברו שחזור ובמקום להשיבן אל הקתדרלה – הוצבו בקתדרלה העתקים (יפים בהחלט) והיצירות שעברו רסטורציה עברו למשכנן במוזיאון. ואז הוחלט להעביר גם יצירות שלא נפגעו אל המוזיאון ולהציב במקומן העתקים. גם ההעתקים מרשימים ויפים, אבל לחזות במקור במוזיאון – זו בהחלט חוויה שווה.

אל תוותרו על הסרטון שמספר על בניית הדואומו על כיפתו רבת הרושם, ואת הסרטון על בית הטבילה. זה מוסיף הרבה – כשמבקרים במקום עצמו.

כתובת:- Piazza del Duomo, 9, 50122 Firenze  כרטיסים ושעות כניסה – להסתכל באתר! (גם אם תקנו כרטיסים מראש – כשאתם מגיעים לפירנצה בדקו באתר את השעות שוב.)

 

כיכר הסניורה ואכסדרת הפסלים

 

כיכר הסניורה

 

מאז המאה ה 14 – זו הכיכר המרכזית של פירנצה. ליד הפלאציו וקיו וגלריית אופיצי, יש בה אכסדרת פסלים מרהיבה מתקופת הרנסנס. האכסדרה המרהיבה עברה תהפוכות שונות במהלך השנים והחל מהמאה ה 19 היא משמשת כגלריית פסלים פתוחה לציבור.

כיכר הסניורה

 

אל תוותרו על התבוננות בעמודים ובקשתות ובמה שביניהם. הפסלים אמנם "גונבים" את המבט, אבל קחו את הזמן והתבוננו בכל הפרטים של המבנה עצמו ולא רק בפסלים המרהיבים.

הפלאציו וקיו – נבנה בין סוף המאה ה 13 לראשית המאה ה 14 כדי לשמש את שליטי העיר. כיום משמש כמוזיאון. גם לפתח הארמון ניצבים מספר פסלים ובהם אחד ההעתקים של הפסל "דוד" של מיכלאנג'לו
(עד 1882 ניצב שם הפסל המקורי ואז הועבר לאקדמיה).

*הערה חשובה, אף לא אחד מהעתקי הפסל "דוד", הפזורים פה ושם בעיר, לא יביא לכם במלואו את עושר הפרטים ויופיו האמיתי של הפסל המקורי.

כתובת:- Piazza della Signoria, 50122 Firenze שעות – בדקו באתר. לחלקו התחתון ניתן להיכנס ללא תשלום.

 

גלריית אופיצי

 

אופיצי

 

אחד המוזיאונים העתיקים והידועים ביותר בעולם, מכיל שפע של יצירות אומנות שרובן נאספו על ידי משפחת מדיצ'י (משפחה שהייתה אחת מפטרוניות האומנות היותר חשובות בתקופת הרנסאנס).

את המבנה עצמו החלו לבנות ב 1560 והוא תוכנן על ידי ג'ורגי'ו וזארי שהיה צייר ואדריכל איטלקי והכיר את מיכלאנג'לו. הוא הועסק על ידי משפחת מדיצ'י ברחבי איטליה ולא מעט מציורי הקיר שלו שרדו עד היום.
(הוא מי שבנה את מסדרון וזארי שנקרא על שמו). סיימו לבנות אותו בשנת 1581 ובמבנה הוצגו רוב יצירות האומנות שבני משפחת מדיצ'י ליקטו ואספו. כבר במהלך המאה ה 16 הייתה הגלריה פתוחה למבקרים עם תאום מראש
אבל באופן רשמי נפתחה לקהל הרחב רק במהלך המאה ה 18.

מחלון האופיצי ניתן לראות את שני האגפים

 

באופיצי

 

שימו לב המקום ענק. מכיל שפע רב ביותר של אומנות. לפעמים קשה להכיל כזו כמות.

כתובת:- Piazzale degli Uffizi, 6, 50122 Firenze שעות פתיחה ועלויות – לבדוק באתר   *על הכרטיסים כתבתי כבר בהרחבה כאן

Palazzo Davanzati ארמון דבנצטי

 

בבית דבנצטי

 

קראנו פה ושם שזה אחד המקומות היפים בפירנצה. אני חייבת להודות שאנחנו לא בהכרח מצאנו אותו לכזה. אולי כי הוא בשיפוצים והביקור הוגבל לקומה הראשונה והשנייה בלבד. ואולי כי ציפינו למשהו אחר. בכל מקרה הוא נאה.
זהו ארמון מהמאה ה 14 ששופץ בסביבות 1830 ומאז לא חלו בו כל שינויים. את שמו הוא קבל ממשפחת האצילים שהייתה הבעלים האחרון של המבנה.

בשנת 1904 שוחזר הפנים ורוהט בהתאם לסגנון הריהוט במאה ה 14 ובשנת 1910 נפתח לציבור כמוזיאון.

ריהוט

 

לא מעט ציורי פרסקו מרשימים יש בו בבית הזה והחדרים שלו כאמור מרוהטים היום על פי הסגנון הטוסקני שהיה נהוג במאה ה 14. החדרים ששבו את לבי ומבחינתי היוו הצדקה מלאה לכניסה הם החדרים שעוסקים בתחרה ורקמה.
בעיני הם היו היפים והמרשימים מכולם.

 

ככלל – אם אין לכם יותר מידי זמן, המקום נחמד אבל בהחלט לא הייתי מסמנת אותו כאחד מאתרי ה"חובה". אפילו לא בביקור שני.

כתובת:- Via Porta Rossa, 13, 50123 Firenze פתוח כל ימות השבוע מהשעה 08:30-14:00,  אבל, כמו תמיד כדאי להסתכל באתר שלהם לפני נסיעה. עלות 6 יורו

גני ברדיני וגני בובולי

 

גן
בגני בובולי

 

מצדו הדרומי של הנהר רובצים שני הגנים.

איחדתי אותם – כי ניתן לרכוש כרטיס אחד שמאפשר כניסה לשניהם. אפשר לרכוש כרטיס שכולל גם כניסה לארמון פיטי על שלל מוזיאוניו (ויתרנו), וכרטיס לגנים בלבד.

קל להגיע מגן לגן. על גני בובולי מאחורי ארמון פיטי, אין לי הרבה מה לספר. הם יפים, מסודרים ומאורגנים כראוי לגני רנסאנס. הם עצומים בגודלם שופעים בפסלים ולמרות שעל פניו גם שופעי עצים, כמעט ואין בהם צל.
וביום חם כשהגנים תלולים, שופעי מדרונות ומדרגות ,ולא ניתן למצוא בם ולו גם פיסת צל לרפואה, קשה היה לנו ליהנות ועל כן מהר משחשבנו – יצאנו מהשער האחורי ושמנו פעמנו אל –

בגני בובולי

 

גני ברדיני  


בעינינו הם היו הרבה יותר נעימים ומפתים מגני בובולי. כן ניתן היה למצוא שם צל ובגינון היה משהו קצת יותר חם ומזמין. הגן מודרני יותר, כמו אוסף של מספר גנים בסגנונות שונים, שהתרכזו להם יחד. באר עתיקה ויפה, פסלים בשפע

בגני ברדיני

 

וסבכה מוצלת שגם דרכה ניתן להשקיף על העיר.

מדרגות בסגנון בארוקי שמשני צדיהן פסלים ומדשאות ויש אפילו אמפי קטן שנסתר בין השיחים. ויש בית קפה על מרפסת ממנה יש נקודת תצפית יפהפייה על העיר. גם כאן לא יזיק כושר גופני סביר.

בגני ברדיני

 

כן, כמו שאתם מבינים, את הגן הזה אהבנו מאד. מומלץ

כתובת:- Costa S. Giorgio, 2, 50125 Firenze

 

כיכר מיכלאנג'לו

 

בכיכר מיכלאנג'לו

 

מדרום לנהר, על גבעה נישאה, נמצאת נקודת התצפית הפופולרית ביותר בעיר, והיא פיאצלה (כיכר קטנה) מיכלאנג'לו, אשר אינה קטנה כלל.

גובהה והעובדה שהיא פתוחה כמעט לכל רוחות השמיים, מזרים אליה אוויר משובח גם ביום חמסין, והנוף הנשקף ממנה מדהים. אנחנו הגענו אליה בשני ערבים וזכינו לשקיעות מדהימות, שבאחת מהן שולב מופע ברקים ממערב.

בכיכר מיכלאנג'לו

הכיכר מוצפת במבקרים, והיא מלאה באומני רחוב, ומוזיקאים ובמרכזה מוצב העתק ברונזה של "דויד" של מיכלאנג'לו, שלמען האמת אינו מוצלח במיוחד, כשעיקר השוני הוא בתווי הפנים המכוערים למדי, אך הוא מושך אל מדרגותיו אנשים לא מעטים.

במורדות המערביים נמצא גן ורדים אטרקטיבי לצילומי חתונות, ובצד הנגדי גן איריסים הפועל כחודש בשנה, בעת פריחת 200 הזנים שבו. הכניסה לשניהם חופשית.

בכיכר מיכלאנג'לו

למקום ניתן להגיע בתחבורה ציבורית, וגם בעלייה רגלית לא קלה מכיוון הנהר. כמו כן כמובן כשמבקרים בסן מיניאטו קל מאד להדס אל כיוונה. במקום בית קפה יוקרתי שמשקיף על הנהר. בלי ספק ביקור בפיאצלה מומלץ ביותר.

פונטה וקיו – הגשר הישן

 

פונטה ויקיו

כל גשריה של פירנצה נהרסו פעמים אין ספור בגלל שטפון, שריפה, או רוע ליבם של הגרמנים הנסוגים ב-1944, מלבד גשר זה, שיש אומרים שלא נהרס בפקודתו הישירה של היטלר.

זהו למעשה הגשר המרכזי בעיר (להולכי רגל בלבד), והוא יוצא דופן במבנים שניבנו עליו, שבעבר היו בהן קצביות וכעת רובן ככולן חנויות תכשיטים במחירים מפולפלים. על גביהן כקומה שנייה ניבנה המשכו של מסדרון וזארי שאפשר לאצילי מדיצ'י להדס בנחת מהאופיצי אל ארמון פיטי ובחזרה מבלי להתערב בפשוטי העם.

על פונטה ויקיו

 

הגשר נחשב לאטרקציה, ובשל כך הוא מוזכר כאן, אף שלטעמנו הוא מגושם במקצת, צפוף ביותר, ולא גילינו עניין רב במרכולתן של החנויות שבו. בכל מיקרה-ה"וי" סומן כראוי. 🙂

גם הפוסט הזה – כמו קודמו – מוקדש באהבה ובגעגועים לזכרה של חברתי אדית אבן-חן. 

רוצים לקבל עדכונים על כתבות חדשות במייל?

סגירת תפריט