טיול בין שלושה מנזרים במטה יהודה
תמיד אהבנו לטייל בארץ.
ברור לכם שזו לא קורי, שהחליטה להציץ מעל כתפנו ולחקור כל צעד מצעדנו, שגורמת לנו לקום לארוז כמה פריטים בצידנית, ולצאת לבקר את האירוס בעונתו , את בריכות החורף, להדס בין מושבות ,או להכיר את הבתים הישנים של תל אביב.
אבל, עכשיו כשה – CV הלא הוא "וירוס הקבינט", שגורם ללוקים בו לבלבול, חוסר יכולת הקשבה לדברי חכמים, או תכנון לטווח ארוך מרים ראשו, הצורך לצאת מהכתלים ולבדוק מקומות קרובים יותר, או רחוקים פחות – בוער בעצמות. כמעט כולם רוצים לצאת ולטייל בארץ ישראל.
רבים אוהבים לצאת ליערות כדי לעשות פיקניק, לראות פריחה ופטריות אחר הגשם.
לא אחת, לצד אותם מקומות "פיקנוק" שובי לב (נא להשאיר את המקום נקי!), ישנן נקודות חן שאפשר ואף רצוי לעבור ולבקר בהן, לפני או אחרי הרביצה סביב סל הפיקניק.
על שלושה מנזרים
אמאוס ניקופוליס
בטיולים שעשינו ברמלה וב אבו-גוש, בבית לחם, מדבר יהודה ובירושלים שב ועלה השם אמאוס. מה הוא אותו אמאוס?
פירוש המילה "אמאוס" הוא חמת או מרחצאות. כנראה שהעיר "אמאוס נקופוליס" הוקמה
במאה ה – 3 על ידי היוונים על מקום בשם "חמת" והם ששינו את שמו ל – "אמאוס".
אבל אמאוס הוא בעצם הרבה יותר מזה.
בהקשר ליהדות
בשנת 165 לפנה"ס ניצח במקום יהודה המכבי את צבא ניקנור. ניצחון זה פתח לפני החשמונאים את הדרך לירושלים ולחנוכת הבית. מאוחר יותר הפכה אמאוס לעיר יהודית בשם "חמת" והייתה בירת מחוז יהודה.
לנצרות
אמאוס הוא אתר קדוש לנצרות, מפני שעל פי הברית החדשה שם נפגש ישו עם שניים מתלמידיו, לאחר שנצלב. על פי המסורת הנוצרית, אחד מהם היה נוכח בצליבתו. לאחר ההתגלות הפכה העיר לאבן שואבת לקהילות נוצריות שונות, אבל התגורר בה גם מיעוט יהודי.
על מיקומה המדויק של אמאוס, היו במהלך השנים לא מעט תהיות ובכל פעם הכריזו על אתר אחר כאילו הוא הוא האמאוס המדובר. ביניהם אבו גוש, ואל קובייבה (לשם כנראה לא נגיע בטיולים שלנו מאחר ומדובר בכפר פלסטיני). כמובן שכל כנסיה שזוהתה בעבר כ"אמאוס" מתעקשת להגן על זכותה על המקום/השם הקדוש.
אמאוס נזכרה בכתבי יוסף בן מתתיהו. בכתביו מופיעים שני מקומות שונים, כשפעם מוזכר מרחק של כ 11 ק"מ מירושלים ופעם כחמישה.
גם בברית החדשה מופיעות גרסאות שונות למיקום האתר. על פי רובן מדובר היה ב 11 ק"מ מירושלים, אך באחד מכתבי היד, "קודקס סיניטיקוס" מהמאה ה 4 לספירה, שנחשב לעתיק והחשוב ביותר של הברית החדשה, מדובר על 30 ק"מ.
במאה הרביעית קבע הארכיבישוף של קיסריה, כי ניקופוליס היא המיקום המדויק של אמאוס ובכך בעצם בחר ב -30 הק"מ כמידת המרחק הנכונה.
בתקופה הביזנטית היא הייתה משכן לארכיבישוף הנוצרי ונבנו בה שתי כנסיות ומנזר, שנהרסו על ידי השבטים הערביים שכבשו את הארץ בסביבות 640 לספירה.
היו אלה הצלבנים, ששיקמו את המקום והקימו כנסייה על חורבות המנזר, אך עם עזיבתם את הארץ ננטש המקום כמעט לחלוטין והכנסייה נהרסה.
בשנת 1878, נזירה ממנזר הכרמליטיות של בית לחם בשם מרים באווארדי, חוותה חזון בו הובהר לה כי האתר ליד לטרון הוא אמאוס, עליו דיבר לוקאס.
בעקבות החזון ההוא רכשו הנזירות את השטח מידי הכפר הערבי הסמוך ובמקום החלו מתבצעות חפירות בהן נתגלו שרידי כנסיות עם פסיפסים יפים.
בית השלום
בית השלום נבנה על ידי נזירים ממסדר "הלב הקדוש של ישוע" בשנת 1993. המבנה, שעבר תהפוכות שונות במהלך השנים, הושכר לקהילת בני האושר, שנוסדה בצרפת ב-1973, בני ובנות הקהילה, (לא רק נזירים אלא גם משפחות עם ילדים) הם שמתחזקים את האתר הארכאולוגי.
הכנסייה
אחד מחדרי בית השלום הפך לכנסייה קטנה. יצירת האמנות הבולטת בכנסייה היא טריפטיך בד.
במבנה בין היתר, שרידי פסיפס שהתגלה בקפלה שמדרום לבזיליקה הביזנטית באמאוס ניקופוליס.
על ציורו של קראווג'יו "ארוחת ערב באמאוס" תוכלו לקרא ברשומה של תמר גרינברג :-
טיול אמנות לפירנצה ורומא בעקבות הצייר קראווג'יו
הגעה:- וייז יודע
בשיחת טלפון שעשיתי עם המקום, נאמר לי, שבימי קורונה עדיף להגיע בסופי השבוע.
שעות הפתיחה:- ו':- 8.30-14.30 ו 17:00-14:30 שבת:- 8.30-17.30
טל:-052-3562071 או 08-9256940
מנזר דיר ראפאת
מנזר דיר ראפאת הוא מנזר קאתולי הממוקם על אדמות כפר ערבי בשם ראפאת.
במחצית השנייה של המאה ה – 19. לקראת סוף התקופה העות'מאנית, מצאו תושביו את עצמם בקשיים כלכליים ולא יכולים היו לעמוד בנטל המסים לשלטון התורכי.
הצעה שהגיעה אל פרנסי הכפר – למכור חלק משטחו לפטריארכיה הלטינית (נציגי הוותיקן הממונים על הקהילה הקתולית בישראל), היוותה עבורם קרש הצלה.
התורכים אישרו את המכירה אך, הציבו תנאי אחד ברור:-
המקום לא ישמש בשום שלב לפעילות מסיונרית, אלא יוקדש לפעילות חינוכית בלבד.
המנזר הוקם בשנת 1927 לאחר רעידת אדמה קשה שהתחוללה בארץ, והכנסייה שלצדו הוקדשה למריה, כדי שתגן על ישראל מרעידות אדמה.
בסמוך למנזר ולכנסייה הוקמו:-
בית ספר יסודי לילדים נוצרים ממשפחות מצוקה, שמגיעים מרמלה, ולוד, שכיום מתפקד כבית ספר לילדות.
ובית יתומים – הושכר לעמותה יהודית ובו נמצא כפר הגמילה והשיקום מהתמכרויות "רטורנו"
במערות היקב של המנזר, פועל היום "יקב מוני"
* אני לא מומחית גדולה ליין, אבל אני כן יודעת מה טעים לי 😎 ואנחנו מתים על הזיתים שלהם.
מהמרפסת תוכלו להשקיף על נופו המדהים של עמק שורק, אפילו לפקנק עליה קלילות ולהשקיף למעלה אל מריה שתשקיף אליכם בחזרה.
על הכנסייה
לטעמי, זו אחת הכנסיות היותר יפות ונעימות שראיתי אי פעם.
לראשה פסל ברונזה של מריה, שניים וחצי מטר גובהו, שנבנה באיטליה והגיע לארץ כשהוא מפורק לעשרה חלקים. דמותה של מריה ניצבת, פונה אל עבר עמק שורק, כשהיא מניפה ידה בתנועת ברכה – בתפקידה כשומרת מפני אסונות, ולראשה כתר כוכבים.
משני צדי כן האבן עליו היא מוצבת, שם המנזר Regina Palaestinae ןהאותיות A ו M המתחילות את תפילת "אווה מריה".
343 שפות – ואווה מריה אחת
עם בניית הכנסייה ביקש הפטריארך ברלסינה מירושלים, לקשטה במילים "שלום לך מריה" ופנה אל בישופים מכל העולם על מנת שישלחו לו את המילים בשפתם. האומן הערבי מובארק סעיד נבחר להיות מעטר הכנסייה. הוא צבע את התקרה כולה בתכלת ועליה צייר מלאכים האוחזים בסרטים עם הברכות בכל השפות. למרות שנשלחו מעל 400 ברכות, הספיק האומן לצייר רק 343 מתוכן ואז הלך לעולמו.
בשנות ה-70 של המאה הקודמת עבר המקום שיפוץ ושיחזור, אך כנראה שלא כל הברכות הושלמו.
גם על דלתות העץ, בכניסה לכנסייה מגולפות המילים "אווה מריה" ב 56 שפות שונות,
שכמעט ומשלימות את אותה מכסה נכספת.
הגעה:- וייז 🙂
בימים א ו ב' המקום סגור. בשאר ימות השבוע שעות הפתיחה בין 10:30-17:00
לפרטים נוספים טלפונים:- 02-9917981 ו – 02-9919603
מנזר בית ג'מאל
מנזר של הקונגרגציה הסלזיאנית האיטלקית.
זו קהילה דתית של גברים בכנסייה הקתולית, שנוסדה בסוף המאה ה -19 על ידי הכומר האיטלקי סנט ג'ון בוסקו. מטרת הקמת הקהילה הייתה מתן עזרה לילדים עניים, במהלך המהפכה התעשייתית.
בשנת 1845 פתח דון ג'ון בוסקו בית ספר לילי ראשון לבנים בטורינו באיטליה. בשנים שלאחר מכן הוא פתח מספר בתי ספר נוספים.
בשנת 1857 הכין מערכת כללים מדויקת לקהילתו שאושרה רק 16 שנים מאוחר יותר, על ידי האפיפיור פיוס התשיעי ולאגודה ניתן שמו של פרנסיס דה סיילס הקדוש.
תוך עשור בלבד התרחבו הסאלזים לאוסטריה, בריטניה, ספרד וכמה מדינות בדרום אמריקה. בשנת 1911 הם התמקמו גם בקולומביה, סין, הודו, דרום אפריקה, תוניסיה, ונצואלה וארצות הברית.
האגודה ממשיכה לפעול ברחבי העולם גם כיום.
על גבעה, 370 מ' גובהה, ניצב מנזר בית ג'מאל. פירוש השם הוא בית היופי, ועל פי המסורת הנוצרית זהו כפר גמלא המקראי. ומקום קבורתו הראשון של סטפנוס הקדוש, שנסקל באבנים, לפני שהועבר לקבורה בירושלים.
בשנת 1916 נתגלתה בחפירות שנעשו במקום כנסייה ביזנטית מהמאה ה 5 לספירה,
ובה שרידי פסיפס, ומערת קבורה ובה שלושה קברים. וצלב פסיפס על עם כתובת ביוונית על רצפתה.
על חורבות הכנסייה הביזנטית, ובהתאמה לסגנון מבנה הכנסייה העתיקה, נבנתה בשנת 1930 כנסיית סטפנוס הקדוש. על קירותיה החיצוניים של הכנסייה ניתן לראות חלק מהפסיפסים שהיו בכנסייה הביזנטית, אך שרידי הכתובת הושארו על הרצפה.
יש בכנסייה הקטנה משהו צנוע ולא ראוותני, תקרתה עשויה עץ, היא מוארת באור רך ונעים וכולה מלאה ציורי קיר מרהיבים, שחלקם ציורי קיר דמויי פסיפס, שנעשו כך מטעמי חסכון.
מנזר נזירות בית לחם בבית ג'מאל
הוקם בשנת 1873 ושימש בראשיתו כבית ספר חקלאי ופנימייה ליתומים. מסוף שנות השישים של המאה הקודמת ועד ראשית שנות השמונים שימש המבנה כבית ספר יסודי וחטיבת ביניים לילדים ממשפחות מצוקה. החל מסוף שנות ה 80 הוא משמש כמנזר נשים.
רק חלק קטן מאד ממנזר הנשים פתוח לקהל ושם ניתן לראות עבודות אומנות שהן מכינות ומוכרות.
התחנה המטאורולוגית הראשונה
לטובת בית הספר החקלאי שהוקם בבית ג'מאל, החלו במקום, זמן קצר לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, מדידות אקלים. המדידות הללו נמשכו ללא הפסקה לאורך כל השנים ועם קום המדינה הפכה תחנת המדידה של בית ג'מאל לתחנה רשמית ומוכרת של השירות המטאורולוגי.
גם לאחר סגירת בית הספר החקלאי במקום המשיכו אנשי המנזר להפעיל את התחנה.
ולקראת שנות ה 2000 היא הפכה לתחנה אוטומטית. בתחנה זו נמדדים הלחות, הגשם והטמפרטורה, בשל תוואי השטח אין במקום מדידות רוח. למרות שקיימות תחנות מדידה נוספות באתרים נוצריים אחרים בארץ, הרי שהתחנה בבית ג'מאל היא היחידה שלא הפסיקה מעולם את המדידות ולכן זכתה לתואר "התחנה המטאורולוגית הראשונה" והיא חוגגת 101 שנות מדידה.
פתוח ב' עד כולל שבת בין השעות 08:30-17:00
לפרטים נוספים להתקשר 02-991-4550
נגישות – האתרים לא נוחים לכסאות גלגלים
את כל הסיור הזה תוכלו לשלב בטיול ביער צרעה, ביער הקדושים ועוד…
ואם תרצו להמשיך למנזר מאר אליאס הרשו לי להמליץ לכם על טיול יום בירושלים של תמר גרינברג בעלת הבלוג החיים סילאן?
האם ביקרתם באחד המקומות עליהם אני כותבת?
האם יש לכם המלצות לביקורים נוספים באזור?
המלצות, ותגובות מתקבלות בששון.
ואם אתם רוצים להשאר ללון באזור ולחוות חוויה מיוחדת במינה
בין כרמים לסיפורים מיוחדים, אני מזמינה אתכם לקרא את הרשומה
של מלי אברמוביץ' בעלת הבלוג הנפלא "הטוריסטית"
"צימר רומנטי בכרם – על טיול שלא היה ועל צימר שכמעט ולא היה"
לפוסט הזה יש 10 תגובות
היה לי מאוד מעניין ומלמד. הצילומים כרגיל מקסימים. הכנסיות ממש קרובות אלי ונתת לי רעיונות לטיול.
תודה על הפירגון!
תודה רבה, תמר. כיף שעוררתי ענין.?
יופי של המלצות ניני. בדיר רפעאת ויקב מוני בקרנו במסגרת סיור בשנה שעברה. הכנסיה שם אכן מהממת בציוריה. מקווה לבדוק גם את שאר ההמלצות
אנחנו מאד אוהבים לבקר שם. זו לא הפעם הראשונה ולא האחרונה. המקום פשוט קסום 🙂 שמחה שאהבת ותודה שהגבת.
פוסט מפעים ממש. עבורי אלו הן תגליות. הצילומים נפלאים כל כך!
תודה מלי, יאללה – בואו ונפגש בחמש לחמש 🙂
אהבתי במיוחד את הפתיח לפוסט… זה נכון, כולם עכשיו מטיילים. לכן נהדר שארזת את ההמלצות על המנזרים והכנסיות הללו לפוסט מעניין. צילומים נהדרים ובכלל, הביקור באיזור זה בעונה הנוכחית כשהכל ירוק יכול להיות חווייה כייפית ומהנה. בתוספת לפיקניק….
🙂 תודה רבה, אילנה. אזור מטה יהודה רב אתרים ועניין, והפיקניק הוא רק תירוץ שמחה שאהבת ותודה שהגבת
המלצות נהדרות. יש לך המלצה למסעדה שפתוחה באיזור בשבת?
🙂 תודה רבה על התגובה. אנחנו יותר אנשים של פיקניק, ולכן אני לא מכירה מסעדות בסביבה, לצערי.