הצצה אל מאחורי הקלעים של אריגת רשומה לבלוג שלי
עם פרוץ הרשומות על הטיולים שלנו בדרום איטליה ובצרפת, הגיעו שפע ברכות ואיחולים מכל עבר
"תעשו חיים", "איזה כיף! היינו שמחים להיות אתכם שם". איחלו לי הנאה בטיול שאני עושה "עכשיו", שאלו מה מזג האוויר בימים אלה…ועוד.
כשסיפרתי שבעצם אנחנו כאן, ושעבר חלף לו לא מעט זמן, מאז אותם טיולים חזרה על עצמה השאלה:-
"איך את עושה את זה"?
חלק מהרשומות בבלוג, נכתבות כמעט מייד אחרי שאנחנו שבים מהטיול.
כשהזיכרון טרי, המראות צלולים וההתרגשות טרם דעכה ונמוגה בתהומות היומיום.
חלקן האחר, נכתבו באיחור של שנים ספורות.
מחלתה של אמי ולכתה אמנם לא מנעו ממני מלכתוב את עוללותי וחוויותי,
אבל לא באופן בו הרגשתי שאני רוצה לחשוף אותם.
הטיול להמבורג, שנפשית היה עבורי טיול קשה, למרות שהיה מוצלח,
הסתיים באקורד צורם וקשה היה לי לכתוב אותו ועליו.
ולטיולים לצרפת ואיטליה – פשוט לא התפניתי רגשית כדי לאגדם לכדי רשומות.
עבר זמן. החלמתי, התעצמתי והרגשתי שבשלה העת לתת לכל החווית ההן לצאת לאויר העולם.
גרמניה
הטיול הזוגי שלנו להמבורג ברמן ולובק התרחש ביוני 2015. את הרשומות על אותו טיול – כתבתי רק בפברואר 2019
הולנד
חלק מהרשומות שכתבתי על אמסטרדם – כוללות טיולים שעשינו שם בשנים 2009 ו 2010 והן עלו רק אחרי הטיול הנפלא שעשינו לשם בספטמבר 2018 וכללו טיולים מחוץ לאמסטרדם
צ'כיה
וגם הטיולים שעשינו בפראג היו שניהם עם ותק. האחד בנובמבר 2009, מייד אחרי שסיימתי סדרת טיגונים (הקרנות) ופרצו לנו לדירה והטיול האחר לפראג היה באפריל 2016 אחרי שאמי נפטרה.
שתי הרשומות על פראג, נכתבו ופורסמו רק בנובמבר 2018.
איטליה
עם איטליה בכלל הלכתי רחוק, ורק בנובמבר 2019 פרסמתי את הרשומות על טיולים שטיילנו ב 2012 ב ורונה, סירמיונה וונציה
והיה גם הטיול לדרום איטליה, שכלל את פומפיי ונאפולי,
את דרך אמלפי
והדרכים שמובילות לאן, אם לא
לרומא שגם התרחש בספטמבר 2014 שכלל מספר רשומות, אותן פרסמתי בין החודשים מרץ ליוני 2019
צרפת
כמעט שלוש שנים עברו, על פי כל לוח שנה או יומן, מאז הטיול ה"גדול" לצרפת בספטמבר-אוקטובר 2016.
הטיול שהתחיל בארבעה ימים בפריז
המשיך לעבר גנו הנפלא של מונה,
תוך שאנחנו פוגשים בדרכינו עיירות קסומות וכפרים מנומנמים
עוברים בחופי הפלישה לנורמנדי
קובעים פגישה עם נסיך הגאות והשפל (ומי לא בא?)
פוגשים במקרה שוק שפתוח רק ביום ראשון השני בכל חודש, תרים את טור
מטיילים בין טירות, תערוכות, גנים וקתדרלות.
אורליאן, גני ורסאי וקתדרלת שארטר המדהימה.
כל הטיולים שציינתי למעלה, ועוד כמה שלא, קמו לחיים והפכו לרשומות, גם לאחר תקופה לא קצרה.
לא אחת קורה ותוך כדי כתיבה וחיפוש אחר מידע ענייני נוסף, שיוכל לסייע לקוראי, כמו למשל
על נגישות באתרים מסויימים, אני מגלה תגליות שונות ומשונות.
דוגמא לכך תוכלו למצוא בפוסט על אורליאן, כשהלכתי לחפש בית כנסת – ומצאתי עלילת דם.
תוך כדי כתיבה אני מנסה גם להתאים מוזיקה – שתלווה את הרשומה ותתאים לה, פעם עם נגיעה ישירה ופעם אסוציאטיבית.
איך אני אורגת זיכרונות בני שנים כדי להביאם לקהל קוראי ולי עצמי,
כאילו חוויתי אותם רק אתמול?
אני לא רק מצלמת את סביבותיי לדעת. אני גם פטפטנית חסרת תקנה.
ופטפטת לא חייבת להיות מדוברת, היא יודעת ויכולה להיות כתובה.
יש לי את פטפטת ההכנות והתכנונים, טרום טיול, ויש את זו שאני משרבטת בסופו של כל יום טיול.
אחרי שאנחנו חוזרים למלון, מתקלחים ומגלים איברים שבכלל לא ידענו שיש לנו, אני רובצת על המיטה, כשעל ברכי מחברת ובידי עט וממהרת לשמר את היום שחלף.
כותבת, כדי לא לשכוח, וגם כדי לדעת כמה מעות הוצאנו ועל מה, באותו יום.
כותבת, כי ככה אני משמרת גם במילים, ולא רק בצילומים, את עוללות הימים.
בכל אתר ועיר, אני מצלמת גם את השלטים שמספרים לי על המקום והאתר אליו הגענו.
ויחד, בצוותא, הרשומות והצילומים מגלים לי נשכחות.
כי תכנונים זה טוב ויפה, אבל לא תמיד מספיקים לטייל ככתבו וכתכנונו.
וכשאנחנו פוצחים בטיול אנחנו בהחלט מרשים לעצמנו לגלות על הדרך, מיני תגליות משובבות נפש ומשנות תכנון. וזה נפלא.
וכך, כשאני מתיישבת ללקט את חוויות הטיול, כדי לפרסמן בבלוג, לא משנה בכלל אם היה בן ארבעה ימים או עשרה, בין אם חזרנו ממנו אתמול ובין אם חזרנו לפני שלוש או ארבע שנים,
ההכנות לקראתו, עם תילי המילים ששרבטתי לעת ליל והצילומים, כולם יחד מעירים את החוויה לחיים.
רק אז, כשאני יושבת לארוג אותם לכדי שמיכת זיכרון חמה אחת, אני מגלה, יודעת ומבינה כמה חוויות הספקתי לחוות. לאיזו מהן אני רוצה לחזור, לדוש, לחקור ולהביא לקוראי
ואיזה להשאיר משורבטות בכתב ידי ומחכות לפעם הבאה שארצה להיזכר בצבעים, ריחות או מראות כללים.
לא לכל חוויה וזיכרון יש בהכרח מקום בבלוג, יש כאלה שמספיק להן להתרווח אצלי בלב.
עכשיו אתם יודעים
ככה בדיוק אני עושה את זה
העובדה היא שאני באמת נהנית גם עכשיו. כשאני רוקמת את חוטי הטיול שהיה אז לכדי סיפור.
ועל שום הרשימות שאני משרבטת ללא הרף, אני מכנה את תוכן הבלוג שלי "רשומות" ולא פוסט.
גם אתם יכולים לשמר בקלות יחסית, זיכרונות טיול ולחזור ולחוות אותו מחדש, ממש כאילו אתם חווים אותו ממש עכשיו.
