טיול לדרום איטליה – לטייל בתוך ציור

טיול לדרום איטליה: דרום המגף טיול מהחלומות

ברשומה הקודמת סיפרתי על פומפיי ונאפולי הפעם

 דרך אמלפי המרהיבה והמפותלת, והעיירות הציוריות שפזורות לצידה, וקפיצה לקאפרי

דרך אמלפי 

הקדמנו לצאת מכפר הנופש מתוך כוונה להספיק ולראות כמה שיותר מהדרך ומהעיירות הקסומות לצידה ובסביבתה, כשאנחנו מודעים לזהירות הרבה הנדרשת ולרצון שלנו לעצור לתצפיות. הדרך נחשבת לאחת הדרכים היפות ביותר בעולם. כ- 60 ק"מ של דרך צרה מפותלת ושופעת מפרצונים, החיוניים הן לצורך עצירה לתצפית והן כדי לאפשר לרכבים הבאים ממול לנסוע על הדרך ולא דרך הרכב שלכם. היא עוברת בין כפרים ועיירות שנראה כאילו הם נשפכים אל תוך הים. מערות חצובות בסלע והים אוי הים והצבעים שהוא העניק לנו….גלויה, אמרתי? בדרך עצרנו למספר תצפיות עוצרות נשימה שחלקן היו כי רצינו לצפות וחלקן כי רצינו לחיות. לא אפרט כאן כל תצפית שעשינו, אתם כבר תראו לבד את המפרצים ותרצו לעצור.

פוזיטנו  

במאות ה 16 עד ה 18 נהנתה פוזיטנו משגשוג, הנמל שימש כנמל מרכזי לכל האזור. עם איחודה של איטליה החלו נפתחים מסלולים מסחריים נוספים, נמלים נוספים נפתחו העיר ירדה מגדולתה, רוב תושביה היגרו לארצות הברית, ומעיר משגשגת נותר כפר דייגים קטן. כתבה אקראית של מבקר בשנת 1953 עוררה מחדש עניין בעיר ופוזיטנו הפכה לעיר תיירותית ויוקרתית.

חניה יש לאורך החוף ובכניסה לעיר. למצוא חניה בתוך העיר זה סיוט שחבל לעבור במיוחד במקום נפלא כל כך.

אין חיה כזו! טוב. יש ועוד איך יש. עיירה ציורית ויפהפייה סמטאות צרות ותלולות, לא מעט מדרגות ואל תשכחו לרדת לחוף היפהפה ולהסתכל אל עבר העיירה המושלמת הזו.

אם אתם מחפשים אתרים ואטרקציות – זה לא המקום. המקום עצמו הוא האטרקציה. הנופים, והשווקים לצד הרחובות הצרים והפתלתלים. לימונצ'לו לצד בגדים, לא מעט חנויות אומנות

והכל עוטף ומציף את העיניים תוך כדי ירידה תלולה ואיטית לכיוון החוף. להסתכל אל הים עם הצבעים המופלאים מצד אחד ואל העיירה הציורית שגולשת אליו באלגנטיות קסומה והכיפה שנשקפת מעליה.

chiesa di santa maria assunta  

כנסיית סנטה מריה אסונטה– כיפת מיוליקה ירקרקה שבוהקת למרחוק היא כנראה סמלה המסחרי של העיר הנשפכת לים בצבעוניות משובבת נפש.

הכנסיה צעירה, נבנתה בשנות ה 20 של המאה הקודמת, אבל האייקון של המדונה השחורה שעל כיפתו הוא בן המאה ה – 13. בהירה מאד בתוכה ושווה ביקור.
שעות ביקור 08:00-12:00 ו 16:00-20:00

Grotta dello Smeraldo 

מערת האזמרגד או מערת הברקת – נמצאת כ 16 ק"מ מפוזיטנו ו5 ק"מ מהעיירה אמלפי. מערת האזמרגד התגלתה בשנת 1932 על ידי דייג מקומי ששני חורים בסלע עוררו את סקרנותו.

המערה קיבלה את שמה מפני שאור שחודר אליה מעניק למים גוונים מרהיבים של ירקרק מיוחד במינו וטורקיז שאין דומה לו. מעלית מורידה אל תוך המערה שמלאה זקיפים ונטיפים שאף הם זוכים לגוונים מיוחדים. במערה מתיישבים בסירת משוטים שהחותר בה הוא מעובדי המקום. השייט שלנו היה עליז ומשעשע סיפר סיפורים ושר שירים. המקום נחמד, אבל אם זמנכם קצר הוא לא אתר חובה.
פתוח בין השעות 09:30- 16:00 ועלות כניסה למערה 5 יורו.

אמלפי  

אל תנסו בכלל, להיכנס עם הרכב אל תוך העיירה. נסו למצוא חניה על החוף, או באחד החניונים בכניסה, לא זול אבל הכרחי.

אמלפי הוכרה בשנת 1997 כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו. היא מקסימה וכיף לשוטט ברחובותיה, אבל (אל תגלו לה שאמרתי) פחות יפה מפוזיטנו. שוב שפע של חנויות מקסימות כלי קרמיקה, מגוון אין סופי של פסטות והמון לימונצ'לו אבל בלי ספק המוקד הוא

Amalfi Cathedral 

הקתדרלה של אמלפי נבנתה במאה ה 13 בצמוד לבזיליקה מהמאה ה 9 (לא על חורבותיה, כפי שנהוג היה לעשות) וכך הפכו השתיים לקתדרלה ענקית אחת.

מאז עברה שינויים מספר. המון המון מדרגות רחבות מובילות אל הקתדרלה שמשהו בארכיטקטורה שלה בעל סממנים איסלאמיים כמו גם הריקועים על דלתותיה הירוקות.

ראוולו 

בניגוד מה לאמלפי ופוזיטנו, הרובצות ממש על החוף, ראוולו שוכנת "על הגובה" על גבעה שגובהה מעל 350 מ' מעל פני הים. הדבר הראשון כמעט שמשך את תשומת לבנו, אחרי הנוף התצפית והיופי

היו השלטים בעיר שמספרים על המון קונצרטים. מתברר שרוולו נחשבת לעיר המוזיקה ויש בה לא מעט פסטיבלים.

הגענו לעיר בסביבות השעה 17:00 היישר לרחבה יפהפייה ובה הדגמות על תיבות נגינה.

למעט תצפית על סביבותינו והידוס קליל וקצרצר, לא הספקנו הרבה. השמש החלה שוקעת, ולפנינו עוד הייתה הדרך הארוכה לכיוון כפר הנופש. נפרדנו מראוולו ויצאנו לדרכנו.

סורנטו

 

כמו כל הערים והעיירות שעברנו בטיול בדרום איטליה, העיר יפהפייה. גם בה השיטוט ברחובות הוא קסום ומפתה.

הוזוב שצופה עליה והיא עליו, הים על צבעיו, והבתים מעליו עושים את שלהם.

הקתדרלה של סורנטו 

נבנתה לראשונה על מקדש רומי עתיק במאה ה 11 אולם מאד נבנתה לאורך השנים והדורות שוב ושוב. החזית הנוכחית היא צעירונת, מראשית המאה ה 20. פנים הכנסייה מרהיב.

בילינו בסורנטו, העיר שנשפכת אל הים, ערב קסום במסעדה שאני לא זוכרת את שמה, אבל זה לא באמת חשוב. גם פה – חניה זה סוג של מבצע – בהצלחה.

קאפרי  certosa di san giacomo

לקאפרי ניתן להגיע מסורנטו או מנאפולי, ברחפת או במעבורת. אנחנו בחרנו במעבורת.
עלינו על המעבורת לקאפרי בסורנטו ועל זמני המעבורת והמחירים תוכלו ללמוד כאן.

שימו לב והקפידו לברר את שעת החזרה של המעבורת. במיוחד אם אתם רוכשים כרטיס הלוך ושוב, שמחייב אתכם לחזור עם אותה החברה איתה הגעתם לקאפרי. לכל חברה שעות פעילות משל עצמה ואלא אם כן הזמנתם חדר בקאפרי (יקר) אתם רוצים לחזור ולא בשחייה. דבר נוסף שכדאי היה שתשימו לב אליו (אנחנו פספסנו) בואו מוקדם מפני שאחרת לא תוכלו להספיק לעשות כל מה שתרצו באנקאפרי. השתדלו לתפוס את המעבורות הראשונות כדי שיהיה לכם זמן עד המעבורת האחרונה.

הגענו לקאפרי אחרי כ 40 דקות במעבורת. כדי להגיע לאנקאפרי – הגבוהה מאד, יש שתי אפשרויות. האחת – מיניבוסים צרים וצפופים ומאמאמיה, הם נוסעים כמו פסיכים. על כביש מתפתל, שרחבו זהה לרוחב שלהם ועל פי התהום (יפה יפה אבל…העדפתי לעצום עיניים) כשירדנו מהמיניבוס החלטנו שהספיק לנו הגובה אליו הגענו ולמרות ההמלצות החמות ששמענו, נמנענו מהרכבל.
הנה לוחות זמנים של האוטובוס מהמרינה לאנאקאפרי

certosa di san giacomo

המנזר הוקם במחצית השנייה של המאה הארבע-עשרה, כפי שמעידים פרסקו על שער הכנסייה, משנת 1371, והוא אחד מהמבנים העתיקים ביותר על האי.

בחלק מחדריו תערוכות מתחלפות, לעתים נערכים שם קונצרטים. מאחוריו הגן היפה של אוגוסטוס, ממנו יש נקודות תצפית מרהיבות. ובכל זאת, אלא אם כן אתם שוהים על האי יותר מיום אחד ושפע זמן עומד לרשותכם, לא הייתי מצביעה עליו כעל נקודת ביקור הכרחית.
סגור בימי שני ובשאר הימים פתוח בין השעות 10:00-19:00 עלות 6 יורו ובכל יום ראשון הראשון של החודש הכניסה חינם.

המרכז ההיסטורי של אנקאפרי צבעוני ועליז, והוא חשוב לכם מפני שמשם לוקחים את האוטובוס חזרה למטה
(או מונית משעשעת ויקרה להחריד שאנחנו התפנקנו עליה בדרך חזרה)

La Casa Rossa di Anacapri

בית אנה רוסה הבית, בגוון אדום חמרה, נבנה כבית מגורים בין השנים 1876-1899 על ידי קולונל ג'ון קליי מניו אורלינס שמילא את הבית בשפע ממצאים ארכיאולוגיים שמצא בנקודות שונות על האי.
בשנת 1990 נרכש הבית המיוחד על ידי המפקחת על המורשת הארכיטקטונית ונוף של נאפולי ולאחר עבודות שחזור קפדניות הפכה אותו למוזיאון והעבירה אותו לידי עיריית אנקאפרי.
לצערי כשהגענו הוא היה סגור (היינו שם באוקטובר ואז המקום נסגר בשעה 14:00) למה אני ממליצה? כי נראה לי כמו מקום מסקרן, יפה גם מבחוץ וכי הוא נמצא קרוב ל…

La Chiesa di San Michele

 

כנסיית סן מיקלה עיקר פרסומה של כנסיית סן מיקלה, שנבנתה ב – 1719 בא לה בשל רצפת המיוליקה המדהימה שלה. שהיא אחת הדוגמאות החשובות ביותר לייצור האריחים הנפוליטניים של המאה ה 18.

ראשית אריחי המיוליקה בתקופת הרנסנס באיטליה ובמקור שימשו לתיאור עבודתם של הסוחרים בנמל מיורקה. הציורים והדוגמאות על גבי אריחי טרקוטה אדמדמים, שזוגגו בשכבה דקה של בדיל לבן על מנת לאפשר רקע חלק ואטום. כמובן שעל האריחים אסור לדרוך וייצרו מסביבם דק שמאפשר הצצה אל פלא יפהפה. הרצפה מתוארכת לשנת 1761. אדם וחווה, חד קרן, סצנות מחיי היומיום. פלאי פלאות.
אבל לא רק הרצפה הפלאית ראויה לתשומת לבכם. אוסף הציורים שבכנסיה והמזבח, שעל פניו נראה כאילו היה עשוי שיש, בנוי למעשה מעץ.

פתוח מאפריל עד ספטמבר – 09:00-19:00 ומאוקטובר עד מרץ 10:00-15:00  כתובת:- Piazza San Nicola

לא הספקנו לבקר באתרים נוספים, עקב טעות בתכנון הזמן. ובכל זאת, גם לטייל תוך הליכה קלילה ברחובות, היא תענוג בפני עצמו.

על מקומות נוספים בהם ניתן לבקר בקאפרי תוכלו לקרא כאן


עוד על העיירות לצד דרך אמאלפי תוכלו לקרא בבלוג "בלוגלית" ברשומה "כחול של גלויה וצהוב לימונצ'לו"
על נפלאות הלימונצ'לו תוכלו לקרא בבלוג "הטוריסטית" ברשומה "דרום איטליה, לימון ולימונצ'לו"

מקווה שנהנתם לטייל אתנו בדרום איטליה. אשמח לקרא תגובות, תוספות ותובנות. מוזמנים לבקר במדור טיולים בחו"ל לכתבות נוספות.