השושו הגדול של שושן הבירה

שושן פרסי בלב מדבר – גילויים מפתיעים על הבירה (ושאר משקאות)

פרס העתיקה כללה גם חלקים מאפגניסטן של ימינו מה שהפך אותה לאימפריה עצומה.

הבירה שושן שממוקמת כ-250 ק"מ מזרחית לחידקל, נמצאת באתר העיר שוש והוכרה כאתר מורשת עולמית בשנת 2015.
אם יש בירה – יש חברים.

שוש היא אחד הישובים הכי עתיקים בעולם. אפילו דניאל הנביא מזכיר אותה. והוא עתיק, אתם חייבים להודות. הוא אפילו קבור שם. חמוראבי, האיש והלוחות, כתב אותם בשושן. ככה עתיקה.
גם אסתר, המלכה לא המדונה, יכולה הייתה להוביל אתכם בין סמטאות העיר.

לשושן הגענו ברכבת. עוד לא החלטתי מאיפה, נשאיר את זה לפורים הבא. ירדנו ברובע פישתונא דה שוחה, והתחלנו לצעוד.
יש הרבה לצעוד, כי זו העונה בה הגמלים והחמורים מגויסים לטובת משמרות המהפכה, שנגרמת עקב ההכנות לניקיונות לקראת ליל הסדר בארמון. מלא אבק בגלל סופות החול, וזה די חולירע כשרוצים לדפוק את הלוחות של חאמוראבי כדי לנקות אותם.

עוד לפני שאספר לכם איפה היינו ומה עשינו קצת מידע כללי על הפרסים (יענו טריוויה):-

♦ הפרסים פיתחו מערכות מתקדמות לאספקת דואר, ואין ספק שמדובר בפיתוח ראוי לקנאה.
במיוחד אם נזכור שאנחנו, בארץ הקודש, מתעסקים עם צבי שמזמן יצא לפנסיה ומתחנן למחליף.

♥ הם פיתחו מערכות השקיה לגידולי מים
ולנו יש מבצע ייבש ת'שדה כי ישראל מתייבשת. לא כי אין לנו מערכות השקיה משוכללות, אלא כי במקום ליישם אותן על עצמינו אנחנו מעדיפים שקל קשיח על פני מים כנוזל. 
יענו – להתקלח עם מטבעות ולהתנגב בשטרות.

♣ הם המציאו את משחק השח-מט,
שלימים שונה שמו ל"אייתולה-מט" כי הלך על השאח.

מה שמביא אותי לפיתוח נוסף ומקומם שלהם:-

♠ מערכת משקולות ואמצעי חישוב נוספים.
פה, יש לי איתם בעיה! השורש ש.ק.ל לא חביב עלי כל כך מסיבות אישיות כגון פולקעס ושות'.
מה גם, שחישובים הקשורים באיחוד ספרות ומספרים עלול לגרום לי לפצוח ביבבות קורעות לב.

האמנות הפרסית היא בין העשירות והעתיקות בעולם וכוללת ענפים רבים ובהם ארכיטקטורה, קדרות, ציור, אריגה ועוד.

♦ את השטיחים למשל, הם התחילו לייצר בסביבות ראשית ה-500 לפנה"ס.
מה שאומר שבזכותם הגיעה לכאן העלייה מתימן, אין לי מושג איך היו העולים מגיעים בלי מרבד.

גם אומנות הניגון והזמר לא פסחו על השושים.

פורים בפתח והעולם במתח ובשושן בירתה הקדומה של פרס, הנעימו את זמנו של המלך אחשוורוש ובאי ארמונו בזמירות וצלילים. וכיאה לממלכה גדולה ורבה עם תרבות עשירה, גם לפרס יש את כלי הנגינה המיוחדים לה.

הראשון, שאת צליליו כנראה שמע גם המלך, כלי קדום ששמו סנטור (כמו סנטר אבל עם וו)

צלצול שמו מעיד שהוא הוא, אביו הקדמון של הפסנתר, למרות היפוך האותיות "ט" ו"ת" (לא חייבים להיות קטנוניים).
כמו בנו המודרני – מדובר בכלי מיתר בו המיתרים מופעלים על ידי פטישים. אלא שבפסנתר – האצבע מפעילה קליד שמפעיל פטיש שנוחת על מיתר (כמו חד גדיא אבל בלי גדי), ואילו בסנטור – הנגן ניצב מול תיבת עץ תות או ליבנה, ולפניו
למעלה מ-70 מיתרים עליהם הוא חובט (בעדינות) בעזרת צמד פטישי עץ תות מעוצבים, שכינויים מרזבים (ושאבתם מים בלי מים).
אופן הפקת הצליל מזכירה קסילופון – שהוא כלי הקשה והצליל המלא והעשיר דומה לפסנתר ששייך למשפחת הקלידים.

במקרי קיצון, ניתן כמובן להשתמש בפטישים כדי לחבוט בפדחתו של המן תועה או ויזתא משתובב.
כלומר, פטישותם של הנ"ל רבת שימושים.

הכלי השני, צעיר הרבה יותר, שורשיו באזור המאה ה 15 (אחרי הספירה) שמו חסכוני – טאר.

והצלצול מזכיר לנו את המילה העברית "מיתר", וזהו בדיוק הפירוש.
ושוב היפוך האותיות, ושוב אל תהיו קטנוניים – זה עושה קמטים (או קמתים).
עץ התות האומלל משמש גם כאן לבניית הגוף בצורת הספרה 8, כשהוא מצופה בעור כבש
בניגוד לטענות שנשמעו מלשכתו של אחשוורוש, שהוא ואנשיו טענו,
שהוא עשו מעור ההיאחזות, או חלילה מעור הקונה
צוואר, ובדרך כלל – שישה מיתרים. כמובן ששמו מזכיר כלי נגינה נוספים – הסיטאר ההודי וכמובן הגיטאר(ה), כולם מאותו שורש.
ראוי להזכיר שהאב הקדמון – העוד, פירוש שמו מקל. כך שיש לנו קבוצה של כלי נגינה שהם כולם מקלות שעליהם נמתחו מיתרים.

עוד ראוי לציין שלעת הצורך, אם נתקלים באחד מבני המן, או ברעייתו המרושעת, תמיד אפשר להשתמש בהם לצורך קמקב"פ – שזה קרב מקל בפדחת.

אז איפה היינו?

ראשית החלטנו לעשות ג'סטה לקבר דניאל הנביא. בהיותו אחד הקברים הבודדים שעוד לא הרים אלינו טלפון או שלח לנו מסרון, סקרן אותנו לדעת למה הוא לא שומר על קשר כמו אחיו ורעיו. בגלל הבורקה קשה היה לי לצלם ועל כן תוכלו לראות תמונה של הקבר כאן אם תבקשו יפה מגוגל הוא גם יתרגם לכם. כתובת:-  Khuzestan Province, Shush (בחיי נו, בדקתי)

לידה המבצר של שושן – ואחד מבצר. אפילו כתבו עליו בויקיפדיה. השתדלתי, לטובת העם והמולדת, לתרגם ת'תרגום לשפה קריאה:-
"טירת שוש (צרפתית: שאטו דה סוסי) ממוקמת על חורבות העיר העתיקה של סוסה (שוש) במחוז חוזסטן של איראן. נבנתה על ידי הארכיאולוג הצרפתי ז'אן מארי ז'אק דה מורגן בסוף שנות ה -90, כבסיס מאובטח לחקירה ארכיאולוגית ולחפירה. הטירה דומה למונומנטים מימי הביניים בצרפת. נבנתה על ידי בעלי מלאכה מקומיים עם לבנים שנלקחו משני אתרים ארכיאולוגיים אחרים, הטירה בנויה על גבעה שכנראה עשויה משרידי אתרים עתיקים עוד יותר".
תמונה שגם היא בויקיפדיה – תוכלו לראות כאן

משם הלכנו לארמון האכמניני – הסיומת של שמו נראתה לי מבטיחה, וחשבנו שאולי שם נוכל למצוא חדר למנוחה ולהשתתף באיזה משתה אליו לא הוזמנו. מתברר שמדובר בסתם חורבה מלאה בחול. לא היה לנו יותר מידי כוח אז חיפפנו אותו.

המוזיאון של שושה – יש שם מסכות וזו הוכחה שהוא שלנו. כי איפה יש מסכות אם לא בפורים? ושל מי פורים? אז זהו. יש שם גם כל מיני מוצרים ארכיאולוגיים נוספים כמו קדרות ופסיפסים, אבל העיקר המסכות ופורים.

אם אתם רוצים להשתעשע עוד קצת בחברת גוגל ולהכיר יותר טוב את שוש אתם מוזמנים להיכנס לכאן

בחוקי האסלאם, שתיית אלכוהול נחשבת פשע חמור.
אסור!
מוסלמי שתופסים אותו – חוטף מכות. לא סתם מכות, מצליפים בו 80 פעם.
מצד אחד יש חוקים ואיש עם חגורה (או אגד סרפדים) ומן הצד האחר יש שושים, שלפעמים בא להם איזה צ'ייסר, או וייזתא ווקר על קרח.

מה עושים?  יש פתרון!
הטברנה של מסגד ברית קישקשתא אל טל ועל מטאר
הסוד השמור ביותר של שושן. בשכונת סלמאן החרמן, מאחורי מסגד, מסתתרת טברנה.

בשושו שושני מובהק, חיוני והגיוני, בדירה קטנה ותמימה למראה מסתתרת הטברנה של מסגד ברית קישקשתא. או בשמה המקוצר אל טל ועל מטאר.
אל תשאלו בקול!! לא בקניון ולא בחנויות המכולת, ובטח לא בחוצות אשקלון – כי זה מסיפור אחר. הם לא יגלו לכם. איך תדעו? פשוט וקל! כשתראו אנשים מתגנבים ממסגד ברית קישקשתא החוצה כשהם פוסעים על קצות האצבעות, ומחזיקים את הנעלים ביד אחת, כדי שלא תשמענה קול פסיעותיהם, לכו אחריהם.

אם אתם ממש רוצים, חלצו גם אתם את הנעלים. אבל שימו לב! האדמה לוהטת ושורפת להם את כפות הרגליים.

זו הסיבה שהם נושאים אתם כפות תמרים ביד השנייה – כדי לנפנף כפות על כפות.
אם עובר שוטר – הם מספרים  לו שזה ריקוד הקפוטות. אל תתקטננו לי על חילוף האותיות, מול שוטר פרסי – הכל הולך.
כמובן, שפעם בשבוע הם נאלצים לעבור תחזוקת רגליים, שתאפשר להם להגיע שוב, בפעם הבאה.

מותר להוריד שם את הבורקה (אבל לא את הסרפאן) וככה הצלחתי לצלם שם את הנגן.

♥ המלצות נוספות לנוסע השושני, מהנבחרת המובחרת של הבלוגרים ♥

איך זה בכלל קרה שאחזנו כולנו מי בקולמוס ומי בנוצה רק כדי לתת לכם הצצה לשושן?

הכל בגלל מיכל מהבלוג רואה עולם שהחליטה שראוי לו לעם היושב בציון לקבל את המדריך המקיף למטיילים בשושן

♠ על חיי הלילה תוכלו לקרא בבלוג check-in-out ברשומה "המלצות לחיי לילה בשושן הבירה"
♦ איפה ואיך אוכלים בשושן כתבה הטוריסטית ברשומה "בעקבות הסצינה הקולינארית בשושן"
♥ על אומנות הרחוב המתפתחת בבלוג אלטר-נע-טיבה – "שושן לא רק צהלה ושמחה"
♣ על הסערה שעורר מיזם התיירות על סף משבר דיפלומטי –  בבלוג מסביב לעולם – "מתח בינלאומי עם אירן בעקבות פרוייקט שושן"
♠ אטרקציות לילדים בבלוג מטיילים עם ילדים – שושן הבירה עם ילדים מסלול והמלצות
♦ על שושן עם מתבגרים בבלוג חלומות באופק – עשר המלצות לחופשה בשושן עם מתבגרים
♠ על פארק אומנות בבלוג לטייל עם גילי – פארק אומנות שושו
♥ מה היעד החם הבא  בבלוג עד הטיול הבא – שושן היעד החם של האביב
♣ ממועצת הבלוגריות לענייני שושן המלצות בבלוג רואה עולם – "המלצות לחופשה בשושן הבירה"
♣ למטיבי הלכת שפע המלצות בבלוג יצאתי מבית למסעותי – "סביב סובב שושן"
♠ על רילוקיישן  – כתבה דנה לב בבלוג משפחה במסע – "רילוקיישן לשושן – שושן זה FUN"

תודות מיוחדות ל:-
אנה גרפיקה ועיצוב הגרפיקאית המוכשרת הכי אהובה עלי בעולם – על הכרזה לטברנה
לאוריאל אטלס אהבת חיי אלוף נעורי, שמצליח בכל פעם מחדש, להסתדר עם שיגעונותיי ושיגיונותיי.
ולרבקה קופלר אוספת אוצרות על הבאנר המשותף שהכינה לחגיגת הפורים המשותפת לטיולוגים.

רגע של רצינות:-
אם אתם רוצים לראות תמונות נפלאות מאירן אני ממליצה בחום על האתר של מוחמד רזה דומירי גנג'י