תל אביב, שבת שמשית בצל הקורונה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

תל אביב - אומנות

מראות תל אביב - קריית המלאכה

בין כיכר לא מפותחת - לקריה מפויחת

בניגוד לחברי הממשלה הזו על פזורותיה ונגזרותיה, ובמיוחד זו הנקראת "קבינט הקורונה", קורי יודעת לקחת החלטות ולעמוד מאחוריהן בעיקשות. והיא החליטה שבא לה להישאר.
בניגוד לחברי הממשלה הרופסת והמזיקה הזו, שההחלטה היחידה שהחליטה והיא מתעקשת להשאיר על כנה, לשים קץ לאומנות ולתרבות ולסגור לנו את אולמות הקונצרטים, התיאטראות והמוזיאונים, יש מי שהחליט שהוא ממשיך ונלחם על האומנות ועל האושר הרגשי והנפשי שהיא מאפשרת לכל אחד ואחת מאתנו לחוות:-

צופה ב פוטו ישראל Photo Is:Rael

פוטו ישראל Photo Is:Rael שלפסטיבל הצילום הבינלאומי שלהם אנחנו מקפידים ללכת מידי שנה, החליטו שהם לא מוותרים ואפשרו לנו ולצלמים, לצאת ולחוות את הפסטיבל, חמושים במסכות, על גדרות אתר הבנייה בכיכר המדינה.
פסטיבל הצילום הבינלאומי יימשך עד ה 21 לחודש.
עוד תוכלו להספיק, ללכת לסובב את גדרות הכיכר הגדולה, ולחזות בצילומים המוצגים בה.

מראות תל אביב - קריית המלאכה

ועיריית תל אביב – שהחליטה שלא לוותר על המיזם אוהבים אומנות עושים אומנות ,ופיזרה אותו ברחבי העיר. גם בשטחים פתוחים וגם בחדרי האומנות והעבודה (סטודיו(אים)?) של אומנים שונים ובגלריות שפתחו דלתותיהן.
המיזם היה לסופ"ש אחד בלבד והוא הסתיים עד לשנה הבאה.

הצעקה שמאחורי הסגר

רבות כבר דובר, נכתב וסופר על הנזקים הנפשיים החמורים שגורמת התקופה האחרונה לכולנו, מקטון ועד גדול. על הבדידות שהורגת. והנה, בין הדיבורים וההחלטות שמחליטים שלא להחליט, קמו שני הגופים הללו והחליטו להגיש לנו ולו גם מעט ממנת המרפא הנדרשת.

האומנות כמרפא

אנחנו מאושרים כשאנחנו לא מודעים לזמן, ואנחנו לא מודעים לזמן כשאנחנו עוסקים או עסוקים במה שאנחנו אוהבים. בין אם אנחנו אלה שיוצרים את האומנות על סוגיה וזניה השונים ובין אם אנחנו אלה שמקדישים את הרגע כדי להיות הצופים בה או המאזינים לה.

האומנות מעלה את רמת הסרוטונין במוח – ולסרוטונין יש אחריות חשובה ביותר בכל הקשור לרגשות ולתחושות ולתנודות במצבי הרוח שלנו. החל מהתרוממות הרוח וכלה בדיכאון.

האומנות יכולה לקחת אותנו למסע רגשי, לעורר מחשבות עמוקות או לפעמים אפילו לקומם אותנו. יש שוני בתגובה לאומנות בין אדם לאדם אבל יכולתה להשפיע עלינו אינה מוטלת בספק.

כיוון תנועה

מחקרים שונים קבעו שהתבוננות בציור, פיסול צילום או האזנה למוזיקה מגדילה את זרימת הדם למוח בשיעור של עד 10% – רמה המקבילה להסתכלות על מישהו שאתה אוהב.

כשאנחנו צופים ביצירת אומנות אנחנו לא תמיד בוחנים אותה לפי "יופייה".
לא אחת אנחנו מוצאים בה את עצמנו. תנועה שאנחנו רואים (ואולי צופה אחר לא היה רואה דווקא אותה), אנרגיה שמקרבת אותך (או מרחיקה) מהיצירה, כל אלה עוזרים לרגשות לקבל מקום שלא תמיד אנחנו נותנים.
יש לאומנות (ליוצר ולצופה בה מן הצד), אופי מדיטטיבי שעוזר לא אחת להתגבר, ולו גם לזמן קצר, על חלקים מהחוויה העכשווית שממנה אנחנו לעתים מבקשים לברוח.

שבת שמשית

בשבת שמשית יצאנו לשוח בתל אביב.
המטרות:- פסטיבל הצילום הבינלאומי ומיזם אוהבים אומנות עושים אומנות.
יצאנו מוקדם בבוקר, כדי ליהנות מהקרירות היחסית שהוא מעניק וגם על מנת להימנע ככל שניתן, מלבוא בתוך קהל רב מידי. בכל זאת קורי, והריחוק החברתי ושות'.
החלטנו לחלק את יומנו בין שני האירועים הנפלאים הללו.
בין ככר המדינה, שהפכה שם נרדף לעושר מופרז מול קריית המלאכה המפויחת, שהוקמה כמרכז לבתי מלאכה והיום הופכת למרכז אומנות יפהפה ויוצא דופן.

כיכר המדינה

הייתה אחת משלוש כיכרות שתוכננו לצפון ה"חדש" של תל אביב, עוד בראשית שנות הארבעים. כיכר המדינה הייתה הגדולה משלושתן.
האזור, שנחשב אז לאזור נידח ובהתאם לזאת גם היה מחיר המגרשים שבו, היה שייך לחברה לשיכון עממי, ובראשית שנות הארבעים נרכשו כ 30 דונמים שחולקו ל 54 חלקות, שנרכשו על ידי בעלים שונים.
התוכנית המקורית כיוונה  ליצירת שני מעגלים – חיצוני בנוי למגורים ופנימי. כשהמעגל הפנימי אמור היה להשאר פתוח, כשטח ציבורי ובתוכו מבני ציבור. 
בראשית שנות החמישים החליטה העירייה מספר פעמים על קיום תחרויות שונות לעיצובה של הכיכר.
בשנות השישים שימשה הכיכר לפעילות ציבורית מגוונת. אוריאל אפילו זוכר שהיו בה אוהלי קרקסים שהגיעו לביקור. במחאה החברתית של קיץ 2011 אירחה הכיכר את אחת ההפגנות היותר גדולות שידעה המדינה.
לקראת סוף שנות השישים הוגשה תכנית שהתייחסה לכיכר הפנימית.
תוכננו בה שלושה מגדלי מגורים בני 11 קומות, ובמרכזה מבני ציבור כמו תיאטרון, ספרייה, גלריות ועוד.
רק בשנות השבעים המוקדמות החלה בניית מעגל מבני המגורים החיצוני של הכיכר, אחידים במבנה ובצורה.
קומת המסחר האחידה, בטבעת שהקיפה את הכיכר הפנימית (שנשארה ריקה מאותו מבנה ציבור או צמחיה מובטחת), הפכה עד מהרה מקום משכנן של חנויות יוקרה רבות, וכיכר המדינה הפך מאזור נידח וזול – לאחד האזורים ששמו הפך שם קוד לעושר רב. כיכר האלפיון העליון.

מבטים מצטלבים בחלונות הראווה
הכתום החדש

ומה עם אותם בעלי קרקע שרצו לממש את הנכסים שרכשו אבותיהם?
ב 2019 החלה בנייה של שלושה מגדלי תפלצת למגורים לאחר תהליך ארוך של חלוקת השטח מחדש.

זהירות - בונים כאן
חלונות לעתיד

את הסיור ושכרון החופש שאפשר הפסטיבל, אשאיר לתמונות לספר. ואם תרצו לקרוא עליו מעט יותר אני שמחה להפנות אתכם לבלוג הנפלא "המצלמה מוסיפה חמישה ק"ג" ולקרא את הפוסט המשובח "הכל משתנה – פסטיבל הצילום הבינלאומי 2020".

לעוף רחוק
מבטים מצטלבים
מנוחת הצופה
זוגות זוגות - ככה זה כשיש שניים
כשכתום פוגש כתום - מה הוא אומר לו?

נקודת מבט נוספת על פסטיבל הצילום וזויות מרתקות נוספות על מקום הצילום בחיינו – תוכלו למצוא ברשומה המרתקת בבלוג "החיים סילאן" "Photo Is:Rael"

מעברים - מכיכר האלפיון לקריה המפויחת

קריית המלאכה

קריית המלאכה שבדרום תל אביב, הוקמה בסוף 1965 כאזור למפעלי המלאכה הזעירה.
היה זה אז אזור המלאכה הגדול ביותר בעיר. בתקופה ההיא היו מפוזרים מפעלים קטנים רבים ברחבי העיר, גם באזורי מגורים, רבים מהם גרמו למפגעי רעש וריח. לא אחת שטח המפעל הפך קטן מידי ולא היה לו לאן להתרחב והקמת קריית המלאכה, הצליחה לתקופת מה, להוות פתרון לרבים מהם. קבוצת מבני רכבת מכוערים לתפארת, שעל שום מקומם המרוחק מעט מן העיר, אפשרו לבעלי בתי מלאכה להתקדם ולהרחיב את בית המלאכה שלהם בעלות נמוכה יחסית, תוך שהם מרוכזים באזור ייעודי.

קריית המלאכה תל אביב

חלפו השנים, היו עסקים שנסגרו, היו מפעלים שבחרו להעתיק את מקומם למתחמים אחרים וקריית המלאכה המפויחת התחילה לאט אבל בטוח, נכבשת על ידי אומנים מתחומים שונים.
מוזיקאים הקימו שם חדרי חזרות ואולפני הקלטה, אומנים הקימו שם את חדרי הסטודיו שלהם. בחלקו המערבי, בעלי חזון הפכו יחידות ללופטים למגורים.

קירות מדברים בקריית המלאכה

מראות קרית המלאכה

כמות חדרי האומן והגלריות, שהיו פתוחים לקהל, הייתה גדולה.
אומנים ארחו אומנים בחלל העבודה שלהם והאוירה הייתה חמה ונפלאה.
אני חייבת להודות שלעיני שלי, מייפים חדרי האומנות והגרפיטי את קריית המלאכה, הרבה יותר משהצליחו אי פעם לייפות, חנויות היוקרה, את כיכר המדינה.
יש רגע בו, אנחנו לפחות, מגיעים לסוג של רוויה. וזה הרגע בו אנחנו מחליטים להניח. להרפות. להתענג על מה שראינו וחווינו ולא לאלץ את עצמנו להמשיך ולנדוד.

צוהר לקריית המלאכה

האומנים שפגשנו

האומנים שפגשנו וראינו את עבודותיהם סיפרו לנו מעט על עצמם ואופן עבודתם. על שום קוצר היריעה אתן לצילומים לדבר, אבל ממליצה בחום להיכנס לקישורים (לחיצה על שם האומן) ולהקדיש לכל אחד מהאומנים הללו תשומת לב.

עבודות של שי אריק
עבודה של הילה ליזר בג'ה
עבודה של דובי קדמון
תכשיטים של שי מאיר לוי

בגלריה מקום לאומנות נשאבנו
לתערוכה של מיכל רכטר לויט – "רחוב לורנס".

עד כאן!
מקווה שנהנתם לשוטט בחברתי ובחברת המצלמה בתל אביב האומנותית בצל הקורונה.

ביקרתם בפסטיבל? ביקרתם אצל אומנים במיזם המרשים? תגובות תשמחנה לבב בלוגרית

רוצים לקבל עדכונים במייל? הירשמו לניוזלטר של חמושה:

חדש! מטיילים בעקבות חמושה

פונים אלי לעתים לשאול אם אני מארגנת טיולים מהרשומות שלי בבלוג.

אני שמחה ונרגשת להשיק סיורים רגליים עם מדריכים מקצועיים בעקבות הטיולים שלי

תגובות

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. עפר קידר

    את "אוהבים אמנות עושים אמנות" פספסתי – אז תודה על הדיווח והתמונות מהשטח. נראה מהפוסט שלך שהצליחו ליצור במסגרת המגבלות חגיגה אמיתית לקהל ולאמנים!

    1. ניני אטלס

      בהחלט חגיגה. המון דברים פספסנו, אבל כל מפגש היה תענוג של ממש

כתיבת תגובה

תגובות פייסבוק

חפשו יעד באתר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

חדש: הכירו את BeeTravel

סיור עצמאי מותאם לתקופת הקורונה עם מדריך טיולים ישירות מהנייד.

מגוון סיורים זמינים עבורכם ב-BeeTravel להורדה לנייד מהאתר.

להעשרת כל טיול עצמאי ובמחירים שמותאמים לתקופה:

פרסמו את העסק בחמושה!

תוכן שעשוי לעניין אותך

חמושה גם בפייסבוק:

רוצים עדכונים למייל?

רוצים לקבל עדכונים על כתבות חדשות במייל?

פרסמו את העסק שלכם בחמושה!

כתבה פרסומית לבתי עסק

כרטיסי מדריכי טיולים

אטרקציות לילדים