תחילת מסע לגן של אנגליה
הקדמה
לקח לי המון זמן לשבת ולכתוב את הפוסט הזה. בין מהדורת חדשות אחת לשנייה, בין תחקיר זה או אחר, לוועדת חקירה שטרם, בין אזעקה לזעקתם של האנשים שאנחנו כל כך רוצים וצריכים שיחזרו הביתה.
אולי משהו בימים החמים, הכבדים והארוכים האלה – נתן לי איזשהו תמריץ להושיב את עצמי, ולכתוב.
כתיבה, על מקום רחוק, ברכיבה קלה על ענן חולף של אסקפיזם אולי ייתן מעט דלק.
אז דווקא עכשיו, כשארבעים מעלות בצל, אכתוב לכם על טיול חג מולד לדרום אנגליה. או לייתר דיוק על:
תחילת מסע לגן של אנגליה
נתחנו בהית'רו בלונדון ב-26 לנובמבר בשעה מאוחרת בלילה. שהינו במלון בסביבת שדה התעופה (מרחק מספר תחנות אוטובוס, כי פספסנו את השאטל האחרון). אין לי הרבה מה לכתוב עליו כי הוא נועד להיות מיטה ומקלחת ולא מעבר לזה. כך למעשה, התחלנו את הטיול שלנו על הבוקר ביום למחרת. אנחנו זוג בלי ילדים, עם המון ספונטניות וטונה אהבה למזג האוויר הבריטי. בשבילינו, אם זה גלומי (Gloomy) – אנחנו מאושרים.
למה בנובמבר? כי, בנובמבר עדיין יש את קסם הסתיו עם פלטת צבעים חמים על רקע אפור כחול ולאט, אל תוך הפלטה הזו מתחילים להוסיף את הפלטות השונות של חג המולד. זה שואב פנימה. אני מקווה שהתמונות שמלוות את הרשומה יצליחו להעביר לכם את התחושה עצמה. החיסרון היחיד, בטיול חורפי שכזה בבריטניה, הוא החשיכה המוקדמת שיורדת על הכל, כשבכבישים במחוזות הכפריים תאורת הירח היא התאורה היחידה. ואנחנו?
אנחנו היינו דווקא בלילות (כלומר אחר הצהריים…) בלי.
סאסקס
האיזור בו בחרנו למקד את הטיול היה מזרח סאסקס, אז עשינו לעצמנו דווקא ונסענו קודם כל למערב לכיוון ההפוך. לכן, הפוסט הראשון בסדרה הזו יהיה מוקדש למקום המשגע הזה בשם –Stourhead. הממוקם בדרום אנגליה 95 ק"מ מערבית ללונדון (כשעה וחצי עד שעתיים נסיעה), ומרחק של כרבע שעת נסיעה מהסטונהנג' (שניתן לראות בבירור מהכביש). מדובר באחוזה ובגן מרהיבים ביופיים. חשוב להגיע לכאן בבוקר. בעיקר בתקופה הזו של השנה. בה ישנן תצוגות ליליות של חג המולד, ומקומות נסגרים מוקדם יחסית והחושך. ה-הרבה מאד חושך.
סטורהד
ההגעה קלה מאד, עם שילוט והכוונה. חנייה מאד גדולה. בכניסה ממתינים רק לכם בית קפה, חנות מזכרות, שירותים ומשרד לקניית כרטיסים. כשהגענו, המליצו לנו להתחיל מבית האחוזה, כי הוא נסגר מוקדם יותר. סיפרו לנו בהמון שמחה שהבית כבר מקושט לחג המולד. ההליכה לבית היא הליכה של כחמש דקות ומהבית לגן, הליכה של עשר דקות, רבע שעה.
בפנייה מהגנים אל הבית ראינו את הצריף החמוד הזה מקושט לחג המולד.
כשהסתובבנו מהצריף החמוד הזה, ראינו את בית האחוזה. הבית עצמו כמו לקוח מספר של ג'יין אוסטין, צופה לכר דשא רחב עם חזית נאו קלאסית מרשימה וכמו שרואים בתמונה, גם טיפה מקושטת לחג. רק לחכות שמר דארסי יגיע עם הסוס שלו מהאגם.
האחוזה
בפנים קיבלו את פנינו המתנדבים מקסימים של הנשיונאל טראסט ואח בוערת. ניתן ואף רצוי להשאיר תיקים ומעילים שם על המתלים בחדר הקבלה. תיקי גב ותיקים גדולים, צריכים להשאר בחדר הקבלה (עדיף על פני האפשרות להפיל וואזה ששוויה כמחיר דירה ברמת אביב).
לכבוד חג המולד זכה כל חדר בעץ משלו. כל אחד מהם קושט באופן מיוחד שמתאים לחדר, למשמעותו ולסיפור על הבית. בכל חדר היה מתנדב ששמח להוסיף מידע מרתק אודות האמנות, העיצוב, ההיסטוריה של הבית ובעליו.
אישית, אני חושבת שיש להם את העבודה הכי כיפית בעולם.
אחד העצים מוקדש היה למשאלות. הקישוטים עליו היו פתקיות קטנות עם משאלות שילדים ומבוגרים רשמו.
אחרי הביקור בבית האחוזה, התחלנו את ההליכה עם השילוט לכיוון הגנים. רמקולים ניגנו מוזיקה באווירת החג והיתה שם משפחה חמודה עם ילדות מתוקות שרקדו ושרו עם המוזיקה. שם עברנו בגן תבלינים מהמם עם חממות ויקטוריאניות בלבן וזכוכית ועם פרחי תבלין שלא הפגינו מודעות לשלהי הסתיו בחוץ.
אנחנו, לעומת זאת, הרגשנו את המחסור בטמפרטורות. לכן שמחנו מאד לראות פונדק בדרך לגנים. מעין קומפלקס של צעידה אחורה בזמן עם חנות מזכרות, חנות ספרים והפונדק המקסים הזה.
מזג אוויר קר, מוזיקה של חג המולד והחום בפנים. איך אפשר שלא לקחת את השוקו בגרסה היותר פאנסי שמאנסי שלו? יש שם גרסה פחות מפוארת. אבל מרשמלואים קטנטנים שווים את זה. באופן נדיר, המקום הציע גם סיידר חם לא אלכוהולי, מכיוון שאלדד נהג ולא רצה משקה עשיר בחלב, הוא לקח לעצמו את הסיידר והיה מאושר עד הגג.
אחרי שתדלקנו את עצמנו במספיק סוכר (וטמפרטורות לדרך). הלכנו לכיוון הגן. מדובר בגן מתוחם בגדר וחומה עם מסלול מעגלי נרחב מסביב לאגם. סגנון גן אנגלי עם מבנים מקסימים נאו קלאסיים שנראים כאילו דילג מעליהם הזמן. הנוף לאגם פשוט משגע. אם אתם מטיילים עם כלבים, ניתן כמובן להיכנס אתם לגן עם רצועה (ובלי להשאיר מוקשים) ולטייל איתם.
ההליכה בגן נוחה מאד.
אנחנו טיילנו בגשם, אז היה מעט בוצי וצריך להזהר ממקומות חלקים ואולי כדאי להביא גרביים להחלפה (תלוי בנעליים). בגנים ישנו גם שילוט למסלולים נוחים יותר למי שמתקשה. התמונה האחרונה מובילה למסלול עם המון מבני אבן כאלה, לא ניתן להכנס עם כלבים לשם, כי הם יתקשו לטפס ותמצאו את עצמכם עם כלבלב לא הכי שמח בעולם על הידיים. ראינו במהלך היום משפחות עם ילדים מסתובבים בגן ובבית וגם קבוצות של בני הגיל השלישי. צריך לקחת בחשבון שמדובר בלא מעט הליכה כשמדובר בהליכה עם ילדים.
לרוב מי שיוצא מלונדון לכיוון מערב, נוסע לטיול קצר בסטונהאנג'. אני ממליצה בחום לא לוותר ולהמשיך הלאה לגנים ולבית של Stourhead, אתם תתאהבו בוודאות.
לפוסט הזה יש 4 תגובות
אצלנו במשפחה יש חלוקה מאוד ברורה: הדודה שלי (אחותה של אמא שלי, שנשואה לאנגלי) היא האנגלופילית של המשפחה – ולעומתה אני האמריקפילית של המשפחה (או איך שקוראים לאלו שמכורים לטיולים באמריקה).
טיילתי בכל רחבי ארה״ב, ביקרתי באלסקה שזו הפינה הכי רחוקה של אמריקה שלוש פעמים (פעם בשייט, פעמיים בטיול מאורגן קרקעי) – והביקור היחידי שלי בבריטניה היה כשנאלצתי לעבור בהיתרו בטיסה לאירלנד מטעם העבודה.
עכשיו עשיתם לי חשק לבקר שם, אבל כמובן בסתיו הבא. אולי אני לא בהכרח חובבת ״גלום״, אבל בהחלט חובבת מחסור של טמפרטורות (יש לי פנטזיה לבקר פעם באלסקה בחורף).
איזה כיף. תודה על התגובה.
מדהים
תודה רבה על התגובה. שמחת אותי.