טיול בחיפה ועתיק בדירה מטריפה
בביקורנו בחיפה הוזמנו לביקור בדירתו של אומן ייחודי ואספן אומנות.
על אספנות ב 200 מילים
הדחף לאסוף חפצים אינו מוגבל לבני האדם. ציפורים שמלקטות חפצים צבעוניים ונוצצים,
כלבים שמלקטים גרביים (יש לי אספן כזה בבית), ועוד.
מדוע אנחנו רוצים לאסוף את הדברים?
האם הסיבה היא חומרנית? האם זה הצורך הקדמון ברכוש נוסף, ששולח אותנו למסע צייד אחר הפריט המיוחד בשווקי הפשפשים, או בערמות שפונו מדירה שנעזבה? האם זו הסקרנות?
אהבת האומנות? הרצון להתהדר במשהו קצת אחר? אין לי מושג.
יש להניח שכל התשובות נכונות.
על המוזיאונים ועל המסחר
היו אלה הסקרנות וייצר הליקוט, שהובילו אל ראשיתם של המוזיאונים הגדולים ביותר וגם של הגדולים והמוכרים קצת פחות. קחו לדוגמא את מוזיאון פרדריק מארס בברצלונה.
מוזיאון שכולו מושתת על אוסף של אדם אחד. כך שמכל האספנים, על שלל סיבותיהם השונות, הרווחנו.
האספן מסייע לגלות נסתרות ולעורר זיכרונות. בזכות האספנים אנחנו זוכים להכיר את מראה החפצים, בובות וצעצועים, בולים, רהיטים, אורח החיים, הקווים באומנות – כפי שהיו בפועל, בזמנים אחרים.
היה זה יצר האספנות, שעורר את חברות השיווק והפרסום להמציא טריק במסחר הכללי.
שימוש באספנות כתמריץ לרכישת דברים כמו שוקולד, סיגריות, קופסאות, כרטיסים ועוד.
כדי לעודד את האיסוף (קניית הסחורה) יוצרים לעיתים קרובות סדרה של פריטי אספנות, וכל פריט נבדל בצורה מסוימת. פטנט חביב שמעורר את האספנים להרכיב סט שלם של הווריאציות הזמינות. "מהדורות אספנים" מכנים אותן – שם מפתה, יש להודות.
הסריות הללו מיוצרות בכמות מוגבלת ובדרך כלל מכילות פרט מיוחד נוסף, שעשוי להיות בעל ערך עבור האספן.
במרחק של זמן, לא רבים הם פריטי האספנות שמצליחים להוכיח את עצמם כהשקעה כספית מרשימה. אבל הכיף נשאר.
איך בכלל יודעים אם עתיק או ישן, אם ישן או מיושן? הנה סיפור קטן "על כד יווני עתיק".
אני נמנעת במתכוון מלהיכנס להבדלים שבין ה-אגרנות לאספנות, אבל לא יכולה הייתי להתאפק ופניתי לבכורתנו, איילת אטלס קרני, שתכתוב לי על ההבדל בין עתיק לוינטג'.
איילת מתעניינת, חוקרת ולומדת מזה שנים רבות דרמה/תיאטרון, אומנות, היסטוריה ועתיקות. יושבות היינו מרותקות, מול תכניות שונות כמו "כסף בעליית הגג" "עתיקות בדרכים" ותוכניות בילוש על יצירות אומנות.
איילת החליטה שלא מספיק לה לצפות מרחוק. היא רוצה לדעת.
("אני לבדי"! הוא משפט מוכר מיום שלמדה לדבר). ועל כן הלכה ולמדה בבית הספר שורשים, הערכת אומנות ועתיקות. היה זה אך טבעי, שאפנה אליה.
איילת למדה גם הום סטיילינג. היא יודעת ויכולה לספר כמה שווים החפצים מבית סבא סבתא שהושארו בקופסאות, ואיך להשתמש בהם כדי לתת להם חיים חדשים.
העתיק שבלב
כשאמא שלי ביקשה שאשב ואכתוב לה על ההבדלים בין עתיקות לוינטג', חשבתי לספר כיצד התחלתי להתעניין בנושא. ישבתי מול המחשב שעות עם ענן בראש. עד לרגע זה בדיוק. הרגע בו הבנתי שזהו סיפור של שעון סבא. קראתי לו שעון סבא מפני שהוא היה אורלוגין עץ יפהפה עם קפיץ ומטוטלת וצליל עדין שהיה נשמע בבית בכל שעה וחצי השעה. קוראים לו גם שעון סבא כי הוא היה של סבא שלי. אבא של אמי.
סבא שלי היה נכנס לחדר האוכל בביתם, ניגש לשעון מביט בו, פותח את דלת הזכוכית, לוקח את המפתח לידו ומתחיל למתוח את הקפיץ בעדינות לאט. אחרי זה היה בודק את המשקולות. הייתי ילדה קטנה ולכן כל האירוע הזה נראה היה לי לחלוטין, כמו טקס חילופי המשמר בבקינגהאם. משהו בזה קסם לי.
לימים נפרדנו מסבי בכאב רב ולאחר מכן גם מסבתי בהמון כאב וצער. כאשר ישבנו בדירתה ועברנו על החפצים הרבים שאספו שניהם עם השנים, ביקשתי לעצמי, בין השאר, את השעון שזכרתי כל כך טוב. כמובן שלשעון אורלוגין אין הרבה מקום בדירה תל אביבית של זוג צעיר. אבל לא רציתי לוותר עליו. חלפו עליו שנים של שקט. אז הגיעה הקורונה.
את פרויקט הסיום שלי לשנקר לקורס הום סטיילינג, נאלצתי לעשות בביתי ולא כפי שתכננתי. התחלתי לצבוע, לשנות, לשפץ את הריהוט הקיים. השעון עמד בדרך ולאט הפך מזיכרון נעים למשהו תקוע. חשבתי למכור אותו למישהו שיעריך אותו יותר, או לתרום אותו. אמא שלי אמרה לי לא לצפות ליותר מידי. אבל בראש שלי היה טקס חילופי המשמר. ומעולם לא נגעתי בשעון למעט ההעברה שלו מהדירה של סבתי לדירה שלנו. אז התחלתי לחקור….
בין עתיק לוינטג'
אז מה ההבדל בית עתיקות לוינטג'? התשובה נעוצה כמובן בגיל.
על פי שירותי המכס בארצות הברית פריט עתיק הנו פריט בן לפחות 100 שנים. ערך הפריט מוערך על פי גילו, איכות ומצב הפריט וכן כמה הוא נדיר או ייחודי. ישנם אספנים שמותחים מעט את הקו אבל מרביתם נצמדים ל"חוק" 100 השנים.אם כן, פריטי וינטג' הם פריטים צעירים (יחסית) בני פחות מ-100 אך בני יותר מ-20.
לרוב מדובר על פריטים שיוצרו בשנות הארבעים עד שנות השבעים.
בכדי לעשות סדר בבלגן:-
פריטים חדשים יותר משנות השמונים והתשעים, אשר מתחילים להראות את שווים בנדירות שלהם בסגנון ייחודי לתקופה כפירטי אספנות באופן כללי, אך לא תחת ההגדרה של וינטג'
ובוודאי שלא תחת ההגדרה של עתיקות.
איך נזהה פריטים עתיקים ופרטי וינטג'?
נתחיל מלשאול מי האבא והאמא של הפריט? חיפוש חותמות וסימני זיהוי של מפעל/יוצר. בריהוט ניתן יהיה למצוא את ההטבעה בעץ. בריהוט בארץ חשוב למצוא בולי רכישה, גם הם נותנים חותמת של מקום, זמן ובמקרה הזה גם תקופה היסטורית חשובה בארץ.
בכדים ודקורציה ניתן יהיה למצוא את החותמות בתחתית. אם מדובר בפריט מכסף, יש לחפש גם את החותמת המקובלת לכסף עם המילה sterling או 925 המסמלות כסף טהור. ניתן לרכוש בחנויות או למצוא אונליין טבלאות של חותמות והמשמעות שלהן. חפצים עתיקים לרוב נעשו בעבודת יד. חפשו אי סימטריה, תפרים שנעשו ידנית.
מי אתה – שעון סבא?
הסתכלתי על פני השעון וחיפשתי סימני זיהוי – גלובוס עם המילים Tempus Fugit.
גוגל הראה לי שיש הרבה שעונים עם פנים עם הסמל הזה. אוקיי, אז השעון לא נדיר, וכנראה נעשה במפעל, על כן אינו עתיק.מהפיכת המידע נותנת כלים משמעותיים לחיפוש היסטוריה ושויי ערך של פריט זה או אחר. אתרי מכירות פומביות, גלריות ואפילו Ebay ואתרי מכירות אחרים יכולים לתת לכם מושג על מה מדובר ואם הפריט שבידיכם אותנטי.
נכנסתי ל-Ebay והקלדתי את המילים Tempus Fugit. לא מצאתי שעון שלם. רק פנים ועוד פנים ועוד פנים. המממ
קהילת האספנים והחובבים של עתיקות ופריטי ויטאג' מאד גדולה וענפה בארץ. היא גם קהילה מאד חמה ומקבלת ותמיד תשמח לעזור לכם להעריך את הפריט שבידיכם או שבמקרה הזה… ואני מצטטת:-
"שעון משנות השבעים מקוריאה שווה אולי 250 שקל"
בשיחת טלפון עם אמי היא הציעה שאפרק את השעון ואעשה ממנו משהו חדש. התחלתי לפרק אותו ומצאתי חותמת בענק Wong על המנגנון, למקרה והיה לי ספק לגבי הקביעה שהוא מקוריאה. ברגע אחד חזרתי להיות ילדה קטנה על השטיח אצל סבא וסבתא שלי עם צעצוע חדש ישן. השעון יהפוך לגוף תאורה או למשהו קצת אחר עם הזמן – כמו ששעונים יודעים לתת.
הטיפים שניתנו בפוסט הזה, הם קצה הקרחון בלבד, אבל אלה הם הטיפים הקטנים שמובילים לדרך עמוקה לחפצים ופריטים בעלי סיפור וערך מאחוריהם.
שעון משנות השבעים מקוריאה. יקר ערך לאין שיעור"
הבית של אריה ברק
העובר ברחוב שבשכונת הדר, לא ישית תשומת לב מיוחדת לבית שבמבט ראשון נראה עלוב וסתמי, כמעט כמו כל הבתים בשכונה. כי מי בכלל הולך כשעיניו נשואות השמימה, אלא אם כן הם מחוז חפצו? אבל נגיד ש…במקרה העפתם מבט..
אריה ברק, למד גרפיקה בטכניון. די מהר הוא הבין שמכישרונו לא תוכל לבוא פרנסתו ועל כן פנה לעבוד בבתי הזיקוק.
אהבתו לעתיקות הביאה אותו להכיר לפני ולפנים את שווקי הפשפשים היותר שווים וכמו כן את הסוחרים, שיודעים מתי ולמה כדאי לקרא לו לבוא, לראות ו…אולי גם לקנות.
כאומן בנשמתו לא פסק מליצור. הוא המציא שיטה ייחודית ל"ניפוח" עור ויוצר בעזרתה עבודות מרהיבות ביופיין. אהבתו לחפצים עתיקים וישנים, והיכולת המופלאה שלו לראות את מה ש"מעבר" לחפץ – יצרו דירת פלאים של ממש.
זה התחיל בדירה קטנה עם מרפסת ולה נוף מקסים. בהמשך, רכש אריה את שתי הדירות התחתונות והשתמש בחדר המדרגות כדי לקשר ביניהן.
תוך שהוא משתמש בחלונות, ומרצפות שרכש מפירוק דירות ישנות, הפך את ביתו שבבניין העייף, שכובד שנותיו ניכר עליו, לעולם קסום שניתן לבלות בו שעות ולא להספיק לראות את הכל.
בדירה עירוב של רהיטים דמשקאים, שחלקם פורקו והוכנסו לנישות ייעודיות בדירה, משל נוצרו במיוחד עבורן, ריהוט הודי עתיק ופריטים ישנים נושנים מרחבי העולם הגדול. לא מעט פריטים עם סממנים מדתות שונות, היהדות, הנצרות, האיסלאם ואפילו הבודהיזם.
עינו של אריה יודעת וידעה תמיד, איך פריט מסוים יכול להפוך למשקוף או לתמונה על קיר ולאו דווקא לשמש למטרה לה הוא נוצר..
בדירה גם חדרים ובהם מסודרות קופסאות מלאות אוצרות שרק מחכות להיות משולבות בין עבודות האומנות שלו, או להתווסף, כתוספת מיוחדת ומקורית, לפריט שלא בהכרח ידע שהוא עתיד לחבור לאוצר שלא מאותו המקור. גם הסדנא בה הוא יוצר את עבודות האומנות או את שילובי הפריטים – נמצאת באחד מהחדרים שבו.
נכון לעכשיו, אריה לא ממהר לפתוח את דלתות ביתו לביקורים. אולי יבוא יום וזה ישתנה, אני מקווה. בינתיים, הייתה לנו הזכות לבקר שם מאחר והוא אחיו של יוני שאתו ועם רעייתו ציונה, אנחנו מטיילים ואת שימעם כבר שמעתם.
קבלתי רשות לתת לכם הצצה לבית שלמרות היותו עמוס בחפצים לתפארת, הוא לא מרגיש דחוק או דחוס, אלא כמו ארמון פלאות. אם וכאשר, אריה יסכים לפתוח את דלתות ביתו לאחד מהאירועים של בתים מבפנים, אני מבטיחה לגלות לכם.
לפוסט הזה יש 4 תגובות
עולם קסום בדירה אחת. כיף שנתת לנו הצצה לבית של אריה.
מרתק!
שלושה חלקים לפוסט וכל מקטע מרתק בפני עצמו אך רק בסוף הקריאה את מבינה את השניים הראשונים מעצימים את האחרון. המקטע של איילת מקסים והבית ממש ממש מטריף.
וואוו, לגור בתוך מוזיאון. מעניין איך ההרגשה ללכת לישון בבית כזה ולהתעורר לבוקר. אם יש לבעלים הרגשה של בית? כיף שיש למישהו פרטי את האפשרות להפוך את הבית הפרטי שלו למוזיאון קטן ואף להציג את חפציו. אני בטוחה שהוא איש מאושר.