טיול לכנסייה הרוסית ע"ש פטרוס הקדוש
לצד פארק החורשות בשכונת אבו-כביר, ממוקמת כנסייה יפהפייה הנראית למרחוק.
צמד המלים "אבו כביר" מעורר אסוציאציות דרום תל אביביות לא חביבות:-
צומת עמוסה בדרך ליפו, בית מעצר, מכון לרפואה משפטית….
כל אלה הם חלק משכונה שתחילתה באמצע המאה ה-19, עם הבאת תושבים מהכפר המצרי תל אל-כביר, שעל שמו השכונה.
חלק גדול מהשכונה הפך לאי ירוק, חשוב מאין כמוהו, בתוך ים הבטון והאספלט של תל אביב. מערכת גנים, כשהיפה מכולם נמצא בשטחה של הכנסייה הרוסית ע"ש פטרוס הקדוש.
טיול לכנסייה
שמות רבים לה, לגברת הוורדרדה
אנחנו הכרנו אותה כ"כנסייה הרוסית באבו כביר" בשלטים שבתחומה היא נקראת:- "כנסיית פטרוס הקדוש וטביטה הקדושה", וגם "הכנסייה האורתודוקסית הרוסית".
מספר פעמים בעבר, ניסינו אוריאל ואני לבוא בשעריה של הכנסייה היפהפייה הזו ולא הצלחנו, למרות שהקפדנו על שעות הביקור המצומצמות להפליא.
הייתה הפעם בה הכנסייה הייתה סגורה, הייתה הפעם בה התארכה התפילה הרבה מעבר לשעות הביקור, וכמובן שלא נכנסנו להפריע את תפילתם.
והפעם הזו, בה התנפל עלינו דבר ברנש, כשהיינו בחצר ושוטטנו כה וכה, כי התפילה עוד הייתה בעיצומה.
עט עלינו וצרח, בעברית רצוצה ובתנועות אלימות, שלא נצלם ושנסתלק.
אוריאל ניסה להסביר למר ברנש, שאנחנו לא נכנסים לכנסייה לעת תפילה, שאנחנו כרגע מצלמים רק בחצר, ושעל פי הפרסומים של הכנסייה עצמה, מותר גם מותר לבקר בה ולצלם.
מר ברנש לא השתכנע והמשיך לצעוק ולהתנופף מולנו.
אני לא מוצלחת בוויכוחים ובמריבות, אז הכנסתי את המצלמה לתיק ועמדתי ללכת משם. גברת חביבה, שחזתה בנעשה מהצד, ניגשה והרגיעה אותנו. מותר לצלם ובתום התפילה אנחנו מוזמנים להיכנס ולראות את הכנסייה. אל תשימו לב, היא אמרה, לפעמים באים לכאן גם אנשים מוזרים.
הקדמה
ביקור במקום ידרוש מכם הקפדה על מספר כללים:-
♦ לבוש צנוע. כן, גם גברים מתבקשים שלא להפציע במקום בגופייה ומכנסיים קצרים.
נשים, בכניסה לכנסייה יש כיסויי ראש ובד מעטפת שתתבקשו לשים סביבכן אם אתן במכנסיים (גם ארוכים) או בשמלה קצרה. כבדו אותם.
♦ אסור לעשן בשטח הכנסייה וזה מתייחס גם לחצר היפהפייה שסביבה.
המלצה – גם אם הכנסייה עצמה סגורה, שוטטו ברחבי החצר המדהימה.
הכנסייה הרוסית – היסטוריה (בקטנה, נו😎)
♦ בשנת 1835 גילה נזיר רוסי מערת קבורה שהוא הסיק שבה נקברה טביטה. המקום הוכרז כקדוש.
♦ בשנת 1874 נרכשה האדמה, עליה עומדת הכנסייה, שבנייתה הושלמה בשנת 1894 והיא הוקדשה לפטרוס הקדוש לזכר הנס שעשה, כשהחזיר לתחייה את טביתה (נערה יהודייה בשם איילה) על פי מעשי השליחים.
♦ באזור התגלה במאה ה 19, בית קברות יהודי עתיק, המתוארך למאות הראשונה והשנייה.
♦ בשל מיקומה האסטרטגי של הכנסייה, בסמוך לדרך יפו-ירושלים, היא היוותה אחד ממקומות המנוחה לצליינים שעברו שם בדרכם לירושלים
♦ עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גורשו מהמקום הרוסים ששבו אליה לאחר קום המדינה.
♦ לאחר כ"ט בנובמבר ,היום בו החליטה עצרת האומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל, היוותה הכנסייה אכסניה נוחה לצלפים הערבים שירו לעבר שכונותיה הדרומיות של תל אביב. באפריל 1948, במבצע חמץ נכבש האזור והכנסייה והחצר שסביבה הועברו לידי נציגי הפטריארך הרוסי.
♦ בזמן המלחמה הקרה – פעל במתחם מטה של הק.ג.ב. ויש הטוענים שמפעיליו של המרגל ישראל בר פעלו משם והתגוררו במבנים הנוספים שבחצר שלצד הכנסייה.
♦ עד ראשית שנות ה – 90 המקום היה מוזנח למדי, כשהחלה העלייה המאסיבית מארצות חבר העמים, עלה מספר המתפללים במקום והוא עבר מתיחת פנים שימור ושחזור.
החצר
הגן היפהפה סביבה, מעורר קנאה ממש. הלוואי וכל הגינות הציבוריות, ומרחבי מבני הציבור שלנו, זוכים היו למנת הטיפוח והאהבה לה זוכה הגן הזה ודייריו הטווסיים.
לפני מבנה הכנסייה תא תפילה קטון לזכרה של טביטה.
כשאתם עוברים את פתח הכנסייה, משמאלכם תמצאו שביל יפהפה שבסופו תמצאו את מערת הקבורה שעל פי אמונתם, שם קבורה טביטה.
הכנסייה
הכנסייה עצמה קטנה ויפה ויש בה שפע של ציורי קיר וכיפה ועליה מצוירים ישו ושליחיו.
כתובת:- הרצל 157, תל אביב יפו
הכניסה דרך פארק החורשות או דרך שביל לצד בית הספר לטבע
שעות הפתיחה
ו': 08:00-11:00 ו 15:00-19:00.
ש': 07:00-11:30 ו 15:00-19:00.
א' : 07:00 – 11:30.
עוד ממבקרי החצר
עד כאן על הכנסייה הרוסית באבו-כביר.
אני מקווה שניהנתם ושהצלחתי לעורר בכם סקרנות מספקת
לגשת ולבקר במקום הבאמת יפהפה הזה.
ברשומה הבאה על פארק החורשות ופארק פסלים יפהפה.
לפוסט הזה יש 8 תגובות
פוסט ממש מעניין. במיוחד הקטע שהמקום שימש כמטה של הקג"ב. לא שמעתי מעודי על המרגל ישראל בר. יש לך יכולת לשים זרקור על מקומות שאנחנו לא שמים אליהם לב מרוב שהם חלק מהנוף שלנו אע"פ שמעולם לא ביקרנו בהם. הסקרנות חסרת הגבולות שלך היא הפרס של הקוראים.
ואו תמר, תודה רבה על התגובה והמחמאות שבה. ישראל בר דמות מרתקת ממש ואני שמחה מאד שהרשומה עניינה אותך?
מלא פכמים חשבתי על ביקור שם ואיך שהוא זה לא יצא. אנחנו ככ הרבה פעמים באזור (הקפה השכונתי ממש קרוב) ואני שומרת לי את הפוסט שלך לביקור המיוחל, כשקצת יתקרר. צילומים משגעים!
תודה רבה, ציפי. אכן מומלץ להמתין לימים קצת פחות מהבילים
מסקרן ומרתק והתמונות, כתמיד, יפיפיות!
גם אני לא ידעתי שהיה בארץ מטה של הקגב?
תודה על ההעשרה??
🙂 תודה. ראית? גם אנחנו "זכינו" לידו הארוכה של הארגון ההוא
תודה על זרקור מרתק למקום קסום ! תמונות מרהיבות !!
🙂 תודה רבה, שמחה מאד שניהנת ?