ביאנלה במסיכות
ביאנלה פירושו – דו-שנתי.
מדובר באירוע אמנותי, המתקיים אחת לשנתיים, המוקדש לאמנות עכשווית.
כדרכינו – יצאנו לבקר במוז"א כדי לחוות מקרוב את הביאנלה לאומנויות ולעיצוב תל אביב.
ת'אמת?
בכלל לא תכננתי לכתוב על הביקור שלנו במוזיאון ארץ ישראל. אפילו לא לקחתי אתי את המצלמה שמלווה אותי תמיד בכל סיור או טיול. כל כך הרבה כתבו על הביאנלה, שבחו והמליצו (ובצדק) ולא הרגשתי צורך להוסיף על התערוכה מילה וחצי מילה. לא על כל מקום בו אני מבקרת, אני כותבת. ולא כל מה שאני כותבת, אני בהכרח משתפת בבלוג.
אז למה כן?
בעיקר כי רציתי לספר לכם איך ה"פרוטקטור אוף יזראל" שחוסם לי את האף והפה, ומוסיף לווית חן תוך שהוא מעטר בדוק ערפילי את זגוגיות משקפיי – גורם לי, שאוהבת אהבה עזה מוזיאונים ושיטוטים, להרגיש כמי ששמו לה בנוסף, כבלים כבדים על הרגליים.
הזגוגיות המעורפלות, גורמות לי להרחיק את מסגרת המשקפיים לעבר קצה חוטמי, כדי ללמד אותם שככה זה לא נוח. הן מצדן, כנראה מתוך עלבון, משבשות לי לחלוטין את הראייה, כשהן טוענות שפוקוס זה פוקוס וצילינדר זה צילינדר ואם אני החלטתי לנקוט בגישת ההדרה, מן הראוי שאדע ואבין שיש לזה השלכות.
אם הדרה – אז את לא רואה.
הן מזגזגות לעברי בעליצות כשאני מושיטה, בהיסח הדעת, את האצבע המורה ומקרבת אותן בחזרה לכיוון גשר האף. וחוזר חלילה ושוב בלי הרף. עם עיבוי על הזגוגית, או כשהיא מורחקת בבושת פנים לקצה אפי אחת היא התוצאה – אני לא רואה.
ללכת לתערוכה, שפרוסה כמעט על פני כל שטחו של מוזיאון ארץ ישראל, לעת קיץ מהביל עם כבלים על הרגליים זה רעיון עוועים.
האמת היא שנהניתי בשעה וחצי הראשונות. באמת.
היינו ממוזגים, מסוקרנים, המוצגים היו מיוחדים ומסקרנים. ואז, זמן מה אחרי שיצאנו אל האוויר המהביל, התחיל פרצופי להזיע בעצמוניותו , משקפי החלו את משחק ה"רואה דרכי, לא רואה…" ורגלי הפכו כבדות מזוקן ומחוסר נשימה.
לאט אבל בטוח, הפכתי נרגנת. ההנאה התחלפה לה בגירוד מטורף בפרצוף.
כזה שגרם לי לרצות לשוב אל "אדם ועמלו" רק כדי לשאול ממר "עמלו" איזו מגרפה כדי שתעזור לי ולו גם מעט, לגרד מתחת למסיכה. רגעים קטנים של עדנה מגיעים, כשאני שולפת כל כשעה וחצי – מסיכה חדשה, טרייה ונקייה מתוך תיקי, ומשליכה בזעף הפחה – את זו שמנסה לקפד את אפרכסות אוזניי, כדי שתפנה מקום למקפדת הבאה.
בקיצור
שוקלת להתחפר אחר כבוד, ספונה בין קירות ביתי הקרירים והאהובים, עד יעבור זעם הבלו של דבר הקיץ על אופנתו חוסמת הפה והטלפיים.
ובינתיים?
יש מהנייד תמונות – ובא לי להראות
נגישות
נגישות לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים
חניה – החניה בחניון המוזיאון היא ללא תשלום לבעלי תעודת נכה.
כל ביתני המוזיאון ותצוגותיו מותאמים לאנשים עם צרכים מיוחדים.
קלנועית – לרשות המתקשים בהליכה עומדת קלנועית – רכב מיוחד המסוגל להגיע לכל מקום בשטח המוזיאון, בימים שני-חמישי עד השעה 16:00, בתיאום עם קופת המוזיאון.
פלנטריום – הפלנטריום מונגש לכבדי שמיעה, כבדי ראייה ונכים בכסאות גלגלים
נגישות לאוכלוסיות כבדי ראייה ועיווריםברחבי המוזיאון מותקנים משטחי התראה מישושי ממסמרות נירוסטה ו- 16 מכשירי STEP HERE בביתנים השונים ובמתקני הייצור הקדומים הפזורים ברחבי המוזיאון, כמו כן נצבעו מחדש מעקות בצבע נוגדני.
הטמעת נגישות לאורחים עם לקות בשמיעה
ניתן לתאם סיור עפ"י בקשה אישית ובתיאום מראש.
מערכת שמע מסוג לולאת השראה:
א. קיימים מכשירי שמע בקופות המוזיאון, בקופת המזנון.
ב. בכל אודיטוריום קיימת מערכת שמע – ניתן להשאיל אוזניות כ- 30 דקות לפני תחילת האירוע.תרגום בשפת הסימנים:
בכל אירוע המתקיים במוזיאון, באם אופי האירוע מאפשר, ניתן לבקש בהודעה של 14 ימים מראש, מתורגמן בשפת הסימנים.הכוונה קולית לכבדי ראיה:
קיימת מערכת step hear לעזרה בהכוונה ברחבי המוזיאון לכבדי ראיה, המערכת מרושתת בפריסה בכל הביתנים, ומאפשרת הגעה עצמאית של אורחים עם עיוורון, השימוש מתבצע באמצעות אפליקציה שיש להתקין בנייד.
קיימת הכוונה קולית גם במעליות המוזיאון.נגישות לאנשים עם מוגבלויות בניידות:
א. קלנועית – לרשות המתקשים בהליכה עומדת קלנועית – רכב מיוחד המסוגל להגיע לכל מקום בשטח המוזיאון, בימים שני-חמישי עד השעה 16:00, בתיאום עם קופת המוזיאון.
ב. שירותים – השירותים במוזיאון נגישים, ניתן למצוא אותם ע"י שילוט הכוונה במוזיאון, וכן בסימון ע"ג מפת המוזיאון (ניתן לקבל את מפת המוזיאון בקופה).
ג. חניה – החניה בחניון המוזיאון היא ללא תשלום לבעלי תעודת נכה.
ד. מעליות – קיימות במבנים עם מפלסים.
מתוך נגישות במוז"א
על הביאנלה – ולא על קצה החוטם תוכלו לקרא בפוסט:-
"ביאנלה 2020 במוזיאון ארץ ישראל" בבלוג המצוין עד הטיול הבא
לפוסט הזה יש 8 תגובות
אוי את קורעת… מזדהה עם כל מילה. מחכה שיעבור הזעם המהביל. התמונות מרהיבות ונפלאות גם מהנייד!
🙂 שיעבור כבר. הוא מתיש ומתסכל. תודה, שמחה שאהבת
אוי כמה שאני מבינה לליבך. מסכה+משקפים ומעברים ממיזוג למהביל זה לגמרי לאתגר את הראיה. צחקתי נורא מהתיאורים שלך. ולביאנלה- עדו אגיע.
🙂 הצחוק – יפה לבריאות. והביאנלה משובחת – בהחלט מומלץ שלא לוותר עליה.
אני כל כך מזדהה, וזו הסיבה שאני מעדיפה בימים אלה את התערוכות הקטנות והמוזיאונים המוגבלים בגודלם. אתמול ביקרתי במזגגה בעקבות המלצה שלך ומאוד נהניתי. אף על פי שמתכננת להגיע לביאנלה, אני חושבת על כך עכשיו שנית. בטח עוד אתלבט. בכל מקרה תודה שכתבת.
אל תתלבטי. פשוט דחי את הביקור, ככל הידוע לי (שווה בדיקה) הפעם היא תמשך עד סוף השנה, מה שיאפשר לך לבקר לעת קרירות.
שמחתי מאד לקרא שהמלצתי על מוזיאון המזגגה הביא אותך לבקר שם וליהנות. תודה שהגבת.
התמונות משגעות ובהחלט עשית לי חשק לבקר בתערוכה. המסיכה בלתי נסבלת ולא אכפת לי לזרוק את כל הסוגים לפח. את כותבת משעשע וקולח. תודה ניני
יאללה…בסוף ימי קורי ה(לא) עליזים, נעשה מסיבת "הפחה תשליכון" לכל המסיכות על סוגיהן השונים. שמחה שאהבת ותודה שהגבת, בהחלט ממליצה לבקר בתערוכה.