הסגר הוסר - יוצאים לטייל
נפרץ חריץ בסגר ומותר לנוע בדרכים.
אחרי שנים רבות מאד, בהן הקפדתי בעקשות ראויה לציון (מעניקה לעצמי), שלא להתקרב לחולות המדבר, לא עמדנו בפיתוי והחלטנו להצטרף לטיול מאורגן, שטעינו לחשוב שיהיה בין מנזרים במדבר יהודה.
הטעות הייתה שלנו. במוצהר דובר על תצפיות. לפעמים קורא אדם מהרהורי לבו.
רוב המנזרים סגורים בגלל הקורונה. חלק לא קטן מכלכלת המנזרים תלוי בביקורם של הצליינים, שגם עליהם אסור לנוע בדרכים.
בהתאם להוראות הקורונה
מראש הובטח שהנסיעה תהיה בהתאם להוראות הקורונה, שלטיול יצאו שני אוטובוסים בעלי 60 מושבים ומספר הנוסעים בכל אחד מהם – לא יעלה על 30 מטיילים.
היינו 26 נוסעים, ותוך כדי נסיעה התברר שבאוטובוס השני ישנם 32. זוג נוסעים הועבר לאוטובוס שלנו והכל התנהל כסדר ועל פי ההוראות. המדריך היה מצוין, נהג האוטובוס חביב, חייכן וזהיר.
איכס!
קולות מריבה גסה וקולנית החלו נשמעים באחורי האוטובוס.
אישה מרושעת וחסרת תרבות (יש באמתחתי עוד כמה הגדרות. אתאפק!), החליטה שהיא לא חייבת לחבוש את המסכה לפרצופה. בקשת נשים בסביבתה, ודרישת המדריך לקיים את ההוראות ליבו את גחלי אלימותה וגסותה הטבעיים, והיא צווחה בקולי קולות שהיא יצאה לטיול כדי ליהנות ואין בכוונתה לחבוש מסכה.
אם אין הדבר חביב על מי מנוסעי האוטובוס האחרים, כך דרשה בקול תרועה רמה, שיתכבד הוא וירד מהאוטובוס.
היא הגדילה לעשות כשהחליטה, שגם עניין מיוחד בהסברי המדריך על הדרך אין לה, והחלה מנהלת שיחת טלפון ערה וקולנית, שמנעה מסביבתה את הזכות לשמוע ולהקשיב.
תגובתה לבקשת המדריך לציית להוראות ולהתחשב בשאר הייתה, בהתאם לרוח התקופה, לצלם אותו ולהודיע לו שהיא מעלה את התנהגותו לרשת.
המדריך לא התרגש. אני כן.
ההתבהמות המרושעת, חסרת הסיבה והתכלית וקולות התגרנות המילולית גרמו לי לחוסר נוחות קיצונית. מאחר ובשום שלב לא הפניתי ראשי לאחור, לא ידעתי מי היא אותה גסת פה וטלפיים ונרתעתי מכל יושבי האוטובוס.
רציתי לבקש לרדת בירושלים ולמצוא דרך לחזור הביתה.
אנשים, תהיו טובים, שימו מסיכות והתחשבו באחרים.
מנזרים במדבר יהודה
אני לא אוהבת את המדבר
אין בי ולו גם שמץ חיבה אל נופיו הצחיחים, המשרים עלי תחושה של איום ואי נחת.
למרות יופיו, המצטלם לתפארת, של הנוף הצחיח, שאינו מסביר פנים למשתמש או לצופה, נפשי שלי תמיד תהיה כמהה למים משקפי ירוק ושמיים.
היה חם.
הזבובים חגגו, חגו ונחתו עלינו מכל עבר בכל עצירה, כמעט כאילו היינו כולנו תוצרת ריחנית במיוחד של אחת מספינות המדבר. עד כדי כך גדולה הייתה חיבתם של בעלי כנף אלה, שהם החליטו להצטרף לנסיעה ובכל תחנה בה עצרנו, הצטרפו אלינו לאוטובוס עוד כמה משפחות זבובים על נשותיהם טפם והמקנה אשר להם (טוב, בלי מקנה).
על תופעת הנזירות
לא יכולה הייתי שלא לתהות מי הם האנשים הללו, שכבר לפני מאות בשנים, מוכנים היו לקחת את עצמותיהם ומעט מטלטליהם כדי לחיות חיי סגפנות והתבודדות בתוך ים הצהוב הרותח והאבקתי הזה.
נזירות נוצרית היא נוהג של חיי סגפנות מסווגים על פי כתות, המוקדשים לפולחן נוצרי.
מנהג הנזירות החל מתפתח כבר בראשית ההיסטוריה של הכנסייה הנוצרית, על פי דוגמאות ואידיאלים שנלקחו מכתבי הקודש השונים, כולל כאלה המוזכרים בברית הישנה.
אך אז, בראשית ימי הנצרות, לא היו להם חוקים ממוסדים והם לא הופיעו כדרישה כתובה.
הניצנים הראשונים, להסדרת מסדרי הנצרות בכללים וחוקים, החלו להנץ כנראה בתקופתו של אוגוסטינוס הקדוש, שהדגיש את ההבדלים בין האהבות השונות. זו של האדם לעצמו לעומת האדם את אלוהיו – ותוצאותיהן, על פי דעתו.
הנזירות הנוצרית הקדומה שאבה את השראתה מסיפורו של ישו על מאבקו כבודד עם השטן במדבר, ומאורחותיהם של הנביא אליהו ויוחנן המטביל, שחיו לבד במדבר. הנזירים ראו את החיים במדבר כמופת לצניעות ופרישות מבחינה דתית, כשהם מחקים את הקדושים.
בראשית לא התגוררו הנזירים במנזרים מסודרים, אלא פרשו לחיי בדידות וסגפנות במקומות מרוחקים בדרך כלל שוממים. ולא אחת ניצלו מערות כקורת הגג מעל ראשיהם.
ככל שגדלה התופעה ויותר אנשים החלו לקבל על עצמם עולה של נזירות, הם החלו מתכנסים ויוצרים קהילות על מנת שיקל עליהם לנהל את אורח חייהם הסגפני.
מנזרי מדבר יהודה
מנזרי מדבר יהודה הוקמו במאה ה-4 בעקבות תנועת הנזירות הנוצרית שהחלה מתפתחת במצריים, שם פרשו הנזירים הראשונים לחיי פרישות במדבר לא רק בשל האידיאולוגיה שמאחורי הפרישות, אלא גם בשל רדיפות הדת שחוו.
נזירים בודדים, במערות המדבר היו כבר במאה ה-2 אך לא היו מאוגדים או מאוחדים לקהילה.
במאות הרביעית והחמישית לספירה היו במדבר כמה אלפי נזירים שחיו מבחירה, חיי בידוד בתוך עשרות מערות הפזורות במדבר ההררי.
נזירי מדבר יהודה הגיעו אליו לא רק מהארצות השכנות כמו מצריים וסוריה אלא גם מרחבי האימפריה הביזנטית
כמה סיבות הביאו לבחירתם דווקא במדבר יהודה וביניהן:-
הקרבה לירושלים ולבית לחם.
ודלילות האוכלוסייה במדבר הרחב, שאפשרה להם להתבודד ולקיים את אורח חייהם הסגפני על פי אמונתם והאידיאולוגיה שלהם
הקהילה כתוצר של תנאי מחייה קשים
היו אלה תנאי המדבר הקשים שהביאו להיווצרות קהילות הנזירים. הם גילו שבעזרת התגייסות משותפת ניתן יהיה לשרוד את השהות בו, לגדל גידולים לכדי מחייה, ואפילו לחפור לעומק כדי למצוא בורות מים לחיים.
המסגרת המשותפת הקלה על אורחות חייהם ולמעט יום ראשון, יום הכינוס לתפילה המשותפת, רוב זמנם חיו איש איש בקיטונו, מנותק מהסביבה ומהסובבים. וכך שימרו ועדין משמרים את אידיאולוגיית הפרישות וההתבודדות. הבידוד עם השיתופיות.
"בסקרים ארכאולוגים מקיפים אותרו שרידיהם של כ-60 מנזרים נוצרים שפעלו בתקופה הביזנטית במדבר יהודה. למעט בודדים, רובם ככולם נחרבו בפלישת הפרסים בשנת 614 או בתקופה המוסלמית" (ויקיפדיה).
"במהלך המאה ה-19, כחלק משקיעת האימפריה העות'מאנית, היחלשות השלטון המרכזי בארץ ישראל, וכחלק מהתערבות המעצמות בארץ ישראל, שוקמו חלק מהמנזרים במדבר יהודה ואוכלסו בנזירים שהגיעו מאירופה, בעיקר ממזרח היבשת" (ויקיפדיה)
התחלנו בתצפית שכונתה "תצפית השומרוני הטוב" לצד כביש מספר 1, זה המחבר בין תל אביב וחוף הים התיכון, ובין ירושלים וים המלח. שם שמענו הסברים על הסביבה ועל תופעת מדבר בצל הגשם.
לא רחוק משם נמצא מוזיאון השומרוני הטוב, אליו לא הגענו.
מדבר בצל גשם
מדבר בצל גשם הינה תופעה אקלימית גיאוגרפית, שנוצרת כתוצאה מכך שהר או רכס הרים מונע מרוחות הנושאות אויר לח להגיע מעבר לצדו השני המוגן מפני הרוח.
הרוחות הנושאות את האוויר החם והלח מכיוון הים, נתקלות בדרכן בדופן ההר, האוויר עולה כלפי מעלה, מתעבה ומתקרר וממטיר את תוצרתו על הדופן בה נתקל.
צדו השני של ההר כבר יהיה עם אויר יבש וכך יהיה בצל הגשם.
מדבר יהודה – מדבר בצל גשם, אותו הגשם שמיטיב עם ירושלים וסביבותיה, כמעט שאינו מגיע למורדות המזרחיים, שם כמות המשקעים היא כשליש ומטה מזו שבפסגות ההרים.
אותם גשמים גורמים מעת לעת לשיטפונות גדולים בוואדיות האיזור הצחיח, שמהווים אטרקציה מסוכנת ביותר למטיילים באזור.
תצפית "השומרוני הטוב"
מנזר סנט ג'ורג'
לא עלינו לתצפית המסקרנת על מנזר סנט ג'ורג', בשל סחרחורת אימתנית שהתנפלה עלי, ברגע ששמה לב שהסתכלתי למטה. בקישור הבא תוכלו לקרא על מנזר סנט ג'ורג' ועוד.
חייבת לציין שהעלייה לתצפית לא תלולה אבל היא צרה ועל שפת תהום של וואדי קלט.
נבי מוסא
הוא אתר קדוש למוסלמים בכביש היורד מירושלים לכיוון יריחו ועל פי המסורת המוסלמית שם ממוקם קברו של משה רבנו. הוא הוקם במיקום זה בין היתר כקו הגנה מפני כיבוש אפשרי מצד הצלבנים. למבנה כיפות לבנות ויפות שנראות למרחוק.
במרכז האתר חצר גדולה, בורות מים ומסגד. צילומים מהחצר בלבד מהסיבות הידועות
מנזר גרסימוס הקדוש
מנזר דיר חג`לה הוא מנזר יווני אורתודוכסי המוקדש ל גרסימוס הקדוש, שבתקופה הביזנטית הקים במקום מרכז לנזירים מתבודדים.
גיאוגרפיה והיסטוריה
מנזר אגיוס גרסימוס (גרסימוס הקדוש) – מנזר דיר חג'אלה שבמדבר יהודה ממוקם כ – 400 מטר מתחת לפני הים. כעשרה ק"מ מיריחו ושלושה ק"מ מצומת בית הערבה.
השם "דיר חג'אלה" הוענק למקום על שם הישוב היהודי המקראי בית חוגלה, ולפי האגדה על שם הבתולה מרים, שנראתה חולפת שם בריצה והמראה שלה הזכיר להם חוגלה.
המנזר נבנה במאה החמישית ומאז נהרס ונבנה מחדש מספר פעמים. המבנה הקיים כיום אמנם אופייני לתקופה הצלבנית, אך חלקים רבים ממנו הם בעצם שיחזור, שרובו נעשה לאחר רעידת האדמה שהייתה באזור ב 1837.
הוא מוקף בחומות גבוהות ודלת ברזל גדולה.
כבר בכניסה לחצר המנזר משמאל, נמצאת הכנסייה התחתית, הקריפטה. כנסייה קטנה שבה, על פי המסורת, התארחה הבתולה מרי עם ישו ויוסף בדרכם למצרים כאשר ברחו מהורדוס לאחר הולדת העולל.
הכנסייה הגדולה שוכנת באולם בעל כיפה גדולה מצופה מתכת ונראית למרחוק. היא מלאה ציורי קיר, שחלקם עתיקים וחלקם משוחזרים, אולם התפילה מרוצף רצפת פסיפס מרשימה.
היא, כמו גם חדרי מגוריהם של הנזירים שוכנים בקומה השנייה.
האזור סביב המנזר הוא נווה מדבר, שעד לפני כ 15 שנים הכיל כמה עצי דקל בלבד, אך בזכות נחישותו של אב המנזר ומתנדבים, הפך להיות ירוק ויפהפה.
הגנים מטופחים וריצוף הפסיפס המרהיב, מעשה ידי הנזירים שבמקום, מעניקים אווירה של שלווה שמנסה להתגבר על החום העז באזור.
בכל פינה פסלים של אריות. האגדה מספרת על אהבתו הגדולה של הקדוש גריסמוס לבעלי החיים. כל כך גדולה הייתה שהחיות מיוזמתן נתנו בו אמונן וביום אחד כשנגש אליו אריה אסיאתי והראה לו את הקוץ שתקוע ברגלו, הוא לא היסס, שלף את הקוץ ומאז הפך האריה לאחת מחיות הבית לצדו.
בחלקו הדרומי של המנזר שלושה הוסטלים – לאירוח עולי רגל
אמפיתיאטרון "אלכסנדר הגדול"
האמפיתיאטרון שלצד המנזר עדיין בבנייה ובחזיתו מפת פסיפס, שנעשה כולו במקום כמו יתר הפסיפסים המרשימים שבאתר.
קאסר אל יהוד
אתר הטבילה קאסר אל-יהוד נמצא בחלקו הדרומי של נהר הירדן כ 10 ק"מ מזרחית ליריחו ומצפון לים המלח.
זה המקום בו, על פי המסורת היהודית חצו בני ישראל את נהר הירדן בכניסתם לארץ כנען. על פי המסורת הנוצרית, בבית עברה השוכנת מול קאסר אל-יהוד (בצד הירדני) הטביל, יוחנן (המטביל) את ישו ואת מאמיניו.
לאחר כנסיית המולד בבית לחם ו כנסיית הקבר בירושלים נחשב אתר הטבילה למקום השלישי בקדושתו עבור העולם הנוצרי.
לא יכולה הייתי להתאפק. את השיר הזה שרה לנו אמא שלנו כשהיינו קטנים.
בחצר בית ילדותה בהרצליה, גדלו שני גמלים שעוזרים היו לסבי באיסוף הזיפזיף.
לפוסט הזה יש 17 תגובות
מעניין להכיר את סיפור המנזרים והתמונות מקסימות!! מזל שהצלחת להתעלם מאותה גבירה-תת-תרבות ולהביא רשמים כאלה יפים!
הסיפור על מריה החוגלה נשמע מצחיק ?
כדרכן של אגדות. לעתים הן מרשימות ולעתים משעשעות. היה קשה להתעלם מאותה תפלצת שופעת מלל. היו רגעים שחשדתי, שרק בגללה הצטרפו לטיול – הזבובים.
??♀️?
טיול לאיזור מסקרן ומעניין שלא כל יום מזדמן להגיע. התמונות משגעות !
בהחלט לא בכל יום! ובאמת מסקרן. האמת היא שכשצפינו לעבר הגדה הנגדית, הסתקרנו לבקר שם גם. תודה על המחמאות 🙂
יש במדבר יופי והוד שלא קיימים במקומות אחרים. דווקא דלילות האוכלוסין, גווני הצהוב והעובדה שהא דליל במבנים מהלכת עלי קסם. השילוב של המנזרים עליהם כתבת, עם המדבר שמארח אותם הוא פשוט מרהיב. אני חושבת שהאחד מייחד את השני. התמונות שלך מדהימות ואפילו הגברת ללא המסיכה לא הצליחה להפחית מזוהר המדבר. ( דרך אגב יש שיגידו כי המדבר הוא המקום החביב על אלוהים כי בשל ריקותו יכול להכיל את הדרו ( הראיה לכך הם מספר השנים הרב שהסתובבנו כעם במדבר) יכול להיות שראית גם אותו? נהניתי מאוד מהפוסט.
🙂 תודה רבה, אורית. יש בו יופי אבל לא מהסוג שמושך אותי לשהות בקרבתו. אני יודעת שהוא מהלך קסם על רבים, וזה נפלא בעיני.
המנזרים הנטועים במדבר, כמו גם המערות בהחלט מעוררי סקרנות, השתאות וכבוד. שמחה מאד שאהבת ותודה שהגבת
אני שמחה שנשארת למרות הגברת הגסה . פוסט מעניין ביותר. הצנזרים מסקרנים מאוד. הסיפטרים מענינים והתמוהות נהדרות
🙂 תודה רבה ינינה, על המחמאות. גם אני שמחה שנשארנו והמנזרים מרתקים באמת.
חולה על המדבר. הפוסט שלך פשוט מרתק
🙂 אני שמחה מאד על המחמאות, במיוחד כשהן מגיעות מאוהביי המדבר. תודה שהגבת
איזה פוסט נהדר! תמונות משגעות ניני. עשית לי חשק לבקר במנזרים. אני אוהבת מאוד ירוק ומים, אבל גם את השקט והשלווה שבמדבר. מקווה שהגברת החצופה לא המשיכה להפריע בהמשך היום.
תודה רבה, נעה. מקווה שכשתגיעי לבקר במנזרים – הם יהיו פתוחים. המדבר, לדאבוני לא משרה עלי שלווה,
אלא בדיוק ההיפך, תחושה של לחץ ואיום.באשר לאותה הגברת, אנחנו המשכנו לשבת בקדמתו של האוטובוס
ואני מניחה שהיא המשיכה לשבת בסופו
אני מטיילת הרבה באזור. היה נפלא לקרוא את ההסברים שחידשו לי וגם לראות את התמונות.
🙂 שמחה מאד שאהבת. תודה רבה על המחמאות.
ניני היקרה. כל כך נהנתי מסלידתך מהמדבר, מהחולות, מהזבובים. הפוסט נפלא, מתאר ברגישות את ההסטוריה ואת יופים של המקומות. תמונות נהדרות!
? אוי רחלי, זו לי הפעם הראשונה שמתלהבים מ…סלידתי 🙂 תודה. תודה על המחמאות ותודה על התגובה מחממת הלב.