המבורג – עיר של ירוק ושל מים

 

בדרך לקופנהגן עוצרים בהמבורג?

שבעה ימים, שישה לילות, שלוש ערים – שוטטות
אחד המקומות שתמיד סקרן אותי להגיע אליהם – הוא קופנהגן. אולי זה בגלל הנס כריסטיאן שסיפוריו נגעו ללבי ואולי סתם ככה – רציתי.
בעצם, אני עדיין רוצה. הטיסות לשם לא זולות ולפי שמועות שגונבו לאוזננו, גם לא השהות שם, אבל לרצות – מותר הכל.
לגרמניה מעולם לא רציתי להגיע, נרתעתי. הרעיון לעלות על רכבת בגרמניה נראה לי מאד לא מפתה, ולפתוח ברז במקלחת גם לא משהו.
אז אולי זה נראה לא כל כך הגיוני, אבל תראו לי איפה כתבתי שאני אדם הגיוני? לא מצאתם, נכון? אז זהו.

יום אחד מודיע לי אוריאל, שהוא קרא שיש טיסות ישירות מישראל להמבורג, בחברת "גרמניה איירליין" ומצא טיסה אחת מסוימת במחירים משובחים. התגובה המידית והחד משמעית שלי הייתה סירוב מוחלט, משתי סיבות. את האחת ציינתי למעלה, והאחרת – אמא שלי שהייתה כבר במצב קשה מאד, ידעתי שימיה ספורים ולא רציתי לנסוע לשום מקום.
על הסיבה הראשונה אוריאל התגבר יחסית בקלות, כשאמר לי שהוא לא מתכוון לשהות בגרמניה, אלא שהמבורג יכולה להיות קרש קפיצה משובח לקופנהגן.  או, זה כבר נשמע טוב יותר, אם אני לא צריכה לנסוע ברכבת או להתקלח בגרמניה, אבל כן נפגוש את קופנהגן – יש מצב.

על הסיבה השנייה הוא התגבר כשסיפר לאמא שלי שיש כזו אופציה והיא קראה לי ואמרה:-
"אני רוצה שתיסעו ואני מבטיחה לך לא למות לפני שתחזרי". בחיי, אלה היו המילים שלה.
אני מודה, עדין לא התלהבתי מהרעיון, אבל אחרי מספר ניסיונות שכנוע הוחלט שנוסעים. היא עמדה בהבטחתה.
חזרתי חולה ובגלל מצבה והטיפולים שעברה, לא יכולה הייתי להיפגש אתה. חזרנו ביום חמישי וביום ראשון היא אושפזה בבית החולים
ומהאשפוז הזה כבר לא חזרה הביתה. שלושה חודשים נוספים – ונגמר.

עברו שלוש שנים וחצי, והרשומה הזו מתבססת על דברים שכתבתי אז. לא היו בי כוחות לרכזם לכלל רשומה, עד עכשיו.

בדרך לקופנהגן עוצרים בהמבורג?

אוריאל הזמין את כרטיסי הטיסה הזולים, התחלנו לחקור את דרכי ההגעה ההגיוניות, הזולות והמהירות לקופנהגן. רכבת, מעבורת או טיסה. כולן היו יקרות. הזולה והמהירה מכולן הייתה טיסה ישירה. לא מצאנו שום טיסה שזמן ההמראה שלה יהיה קרוב לזמן הנחיתה שלנו בהמבורג, וככל שחקרנו יותר, הלכה והתבררה תמונה שתגרע שפע מעות מכיסנו וזמן רב יאבד.
בדרך כלל הכנה לטיול מלווה בסקרנות, התרגשות, הנאה מחקירות וחיפושים איפה ומה כדאי לראות. ופתאום, במקום כל אלה, מצאנו את עצמנו מחפשים נואשות דרכי מילוט.
מי שחלמה להגיע לקופנהגן הייתי אני. מי שלא רצתה לדרוך על אדמת גרמניה (וכנראה גם לא תדרוך יותר, אבל על זה בסוף) – זו אני. לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לאוריאל שדי. בדרך לקופנהגן עוצרים בהמבורג ונשארים שם. קופנהגן אולי לא מחכה לי, אבל מצד שני היא גם לא הולכת לשומקום…ובאותו הרגע יצא האוויר מבלון המתח, וחזרנו למסלול החיפושים והחקירות המסקרן.
לאחר שיטוט במפה כדי לגלות מה יש בקרבת המבורג, "מצאתי" את ברמן. יובל, אחיו של אוריאל שמתגורר בגרמניה, המליץ לנו להגיע לליבק.

בדרך כלל, רגילים היינו להזמין עסקה. טיסה, מלון העברות. הפעם היו לנו כרטיסי הטיסה בלבד.
החלטנו לחפש מלון ליד תחנת הרכבת או תחנה מרכזית, כדי שיקל עלינו להתנייד עם המזוודות. עוד החלטנו, לפצל את השהות. שני לילות בהמבורג, שניים בברמן, וחזרה לשני לילות בהמבורג ויום טיול לליבק.
מצאנו שני מלונות בקרבת שתי תחנות הרכבת (המלצות עליהם בסוף הרשומה הבאה) וככה הטיול לגרמניה התחיל, המשיך והסתיים כשאני נוסעת ברכבת (דפיקות לב נוראיות כשראיתי כרטיסן). ולמתעניינים כן! גם התקלחתי.

המבורג

מבחינת שטח ומספר תושבים המבורג, עיר הנמל שעל גדות נהר האלבה, היא העיר השנייה בגודלה אחרי ברלין. הנמל שבה נחשב לאחד הנמלים הגדולים באירופה, והיא אחת משלוש ערי מדינה בגרמניה (יחד עם ברמן וברלין).
פעמיים במהלך ההיסטוריה חרבה העיר. במאה ה-19 בשריפת ענק שהרסה חלקים נרחבים ממנה ובמלחמת העולם השנייה. על כן, לא מעטים הם הבניינים בעיר שהם בעצם שחזורים ועדין, יופייה של העיר אינו מוטל בספק.

נתחיל במספר פרטים טכניים

S1 – הוא מספר רכבת הפרוורים העילית אל ומשדה התעופה של המבורג.
קל היה למצוא אותה בשדה, מבלבל מאד היה למצוא את הדרך החוצה מהתחנה הענקית והיפהפייה, שנמצאת ממש במרכז העיר. יש ממנה המון יציאות ומכולן נראה היה לנו הגיוני לצאת, רק שלא כולן הובילו אותנו למלון – שהיה ממש מולה.
תחנת האוטובוס המרכזית נמצאת ממש לצידה.
אני לא יודעת איך זה היום, אנחנו היינו שם ב 2015 והן בהמבורג והן בברמן, נתנו לאורחי המלון כרטיסים לנסיעה בתחבורה הציבורית העירונית, לשלושה ימים– כשי. האמת היא שהשתמשנו בהם רק פעמיים.

לעיר תחבורה ציבורית מעולה וניתן לרכוש כרטיסים גם במכונות וגם אצל נהג האוטובוס. פרטים על הכרטיסים וסוגיהם תוכלו למצוא כאן ופרטים נוספים על התחבורה הציבורית כאן
ויש גם להמבורג את הכרטיס העירוני, שמקנה הן נסיעות בתחבורה הציבורית והן ביקורים באטרקציות שונות. פרטים על כרטיס המבורג תוכלו למצוא כאן
לתכנון מסלולים שונים על פי מפות אמצעי התחבורה כאן

הגענו ליום חמסין יוצא דופן. 28 מעלות. מייד אחרי שהנחנו מטלטלינו בחדר היפהפה שקיבלנו, יצאנו לדרך להכיר את הסביבה. אמנם, היו כמה מקומות ומוזיאונים שסימנו לנו כמוקדי עניין, אבל כמו שאתם יכולים להבין, מצב הרוח היה לא קל ועל כן הוחלט בתור התחלה לתת לעיניים להוליך את הרגלים ומה שנספיק – נספיק.

תוך כדי שוטטות הגענו אל הטיילת של Binnenalster (האלסטר הפנימי)

אלסטר (Alster)

אגם אלסטר נוצר כתוצאה מהתרחבות של נהר האלסטר שהוא אחד מיובלי האלבה. ממש בטבורה של המבורג הנהר מתרחב לאגם גדול והוא מהווה מוקד משיכה גדול הן ליושבי העיר והן למבקרים בה. סביב לו מבנים יפים, שלפי חוק עירוני חייבים להיות צבועים בלבן עם גגות מצופי נחושת. האגם מעניק לעיר קסם מיוחד.

אפשר סתם ללכת בטיילת לצדו, ליהנות מזמרי רחוב, או לשבת על מדרגות לידו.

ואפילו ראינו שם תחרות שייט מקסימה, בדיוק כשהגענו למקום.

 

בית העירייה

מדרום לאלסטר הפנימי, במרכז העיר הישנה שוכן אחר כבוד בית העירייה של המבורג, שנבנה ב-1897. זהו מקום משכנם של הפרלמנט והסנט של מדינת המבורג.

במסדרונותיו תערוכות ויש לו חצר יפהפייה. יש בו סיורים קבועים אבל לא היינו בסביבה כשהם התרחשו ועל כן ביקרנו רק במבואה ובחצר.

חלקו האחורי של בית העיריה מחובר לשני מבנים נוספים – לשכת המסחר והבורסה לניירות ערך ושלושתם יחד יצרו חצר פנימית דמוית כיכר שבמרכזה מזרקה יפהפייה.

פתוח בימים ב' – ו' בין 09:00-19:00

הגנים הבוטניים

ריאה ירוקה פלאית בלב המבורג. אם היינו חוזרים להמבורג זה המקום הראשון אליו היינו שבים, וכנראה היינו פוקדים שוב ושוב, ולו רק כדי להתעצם.
יותר משלוש שעות הסתובבנו במקום ולא ידענו את נפשנו. קסם של צבעים ורוגע. כמעט כמו ללכת בארץ פלאות.

על שטח של 25 דונם משתרע גן בוטני ענק, יפהפה ומרומם נפש, פתוח מידי יום ללא תשלום.

הגן הוקם בשנת 1821 ובשנת 1919 הועבר לאחריות אוניברסיטת המבורג כשהחלק הראשוני והמקורי שלו, ובו החממות הטרופיות, נשאר במיקום הראשוני בגבעות וולברינג. הוא מחולק לשלושה חלקים שתפקידם, בין היתר, לייצג תופעות טבע ומערכות היחסים בינן לבין הצומח והאדם.

שפע של צמחים וביניהם צמחי מרפא, צמחים רעילים וצמחים נדירים מסודרים על פי המקור הגיאוגרפי שלהם. שטח יפני, שטח אירופאי, צפון אמריקאי ועוד. בקצה הגן גם מבנה שאמור היה לשמש את הסנאט, ושימש כבית משפט, ובתחומיו גם המוזיאון לתולדות המבורג. בצדו השני של הרחוב – בית המשפט

הכניסה הן לגן העתיק והן לגן הפתוח במרכז המבורג – חופשית
כתובת הגן הפתוח :- Hesten 10 איזור – (Flottbek)
הגעה:- רכבת עיליתי – קו S1 – תחנת Klein Flottbek
שעות פתיחה: 9:00-19:00 בחודשי החורף, 9:00-21:00 בחודשי הקיץ

Michaeliskirche – כנסיית סנט מישל

כנסיית סנט מישל Michaeliskirche – היא אחד המבנים הארכיטקטוניים המרשימים של המבורג. אדריכלות בארוקית במלא תפארתה. כנסייה פרוטסטנטית שנבנתה ב 1876. והיא הגדולה ביותר בהמבורג,. הכנסייה מוקדשת למלאך מיכאל ופסל ברונזה גדול ממש מעל הכניסה לכנסייה מציג את המלאך.

צריח הכנסייה המצופה כולו נחושת, מתנשא לגובה של 132 מטרים הוא הנקודה השנייה בגובהה בעיר, אחרי מגדל הטלוויזיה. אומרים שמאז הקמתה היווה הצריח הזה סימן לספינות על האלבה.

מבנה הכנסייה הנוכחי הוא השלישי שנבנה על אותו אתר. המבנה הראשון נבנה בשנת 1647 והיה מבנה הכנסייה הראשון של העיר החדשה. הקהילה הלכה וגדלה ובשנת 1687 נבנתה הכנסייה מחדש. הכנסייה השנייה נהרסה במכת ברק בשנת 1750. במהלך המאה ה 20 עברה הכנסייה עוד מספר שחזורים ושיפוצים. האחד בעקבות שריפה והאחר לאחר הפגיעות של מלחמת העולם השנייה.

הכניסה חופשית אבל לרוצים לעלות למגדל או להיכנס לקריפטה יש עלות וכדאי להתעדכן במחירים כאן
כתובת: Englische Planke 1a
הגעה ותחבורה: רכבת עילית – קווים S1,3 – תחנת Stadthausbruecke
שעות פתיחה: מאי – כולל ספטמבר כל יום 9:00-20:00  נובמבר עד סוף מרץ – 10:00-18:00

למרות שעברו שלוש שנים וחצי מאז הטיול ההוא, משום מה זכרתי פסל אחד ספציפי, לא רחוק מהכנסייה, שנגע אל לבי.
ניסיתי לתאר אותו לאוריאל והוא לא זכר.כמובן שצילמתי אותו וכשהסתכלתי בתמונה, צפו בי אותן תחושות לא ברורות לגביו.
החלטתי לנסות ולאתר מה יש בו, בפסל הזה, שנשאר צרוב בזיכרוני עד כדי כך שידעתי בדיוק איפה ראיתי אותו.

 

Zitronenjette 

הנרייט יוהאן מארי מולר (1841 – 1916), זה היה שמה של הילדה נמוכת הקומה 1.30 גובהה, שבגיל 13 הגיעה אל המבורג ולצורך פרנסתה מכרה לימונים. בימים נוהגת הייתה לרדוף אחרי העוברים והשבים, כשהיא צועקת Zitroon (לימון) ובלילות עברה בין הפאבים וניסתה למכור את מרכולתה. היא הפכה לדמות קבועה, מוכרת ונלעגת בהמבורג. האנשים כינו אותה בבוז ג'לי/ריבת לימון. (ציטרוננייטה). עם השנים התמכרה לטיפה המרה. לילה אחד בשנת 1894, בהיותה שיכורה, נאספה האומללת על ידי המשטרה, נשלל ממנה רישיון הרוכלות והיא הועברה לבית חולים לחולי נפש שם בילתה את 22 השנים האחרונות לחייה. דמותה הכל כך מוכרת, ברחובות המבורג, הביאה לכתיבת והעלאת מחזה על חייה כבר בשנת 1900, בשם ציטרוננייטה. מחזה שהועלה במהלך השנים שוב ושוב עד לשנת 1975.

בשנת 1986 יצר הפסל הנסורג ואגנר אנדרטה לזכרה שלדבריו אמור היה להזכיר לכולנו כי לאושר אין זמן. ידו המושטת של הפסל מבהיקה מפני שישנה אמונה כי מגע בה אמור להביא מזל ואנשים מרבים לגעת בה (הזכיר לי את הפסל בחצרה של יוליה בורונה).
כתובת:- Ludwig-Erhard-Straße 7

 

אנדרטת ביסמארק  

האנדרטה הגדולה ביותר בהמבורג. גובהה הכולל כ- 35 מטרים. גובה הדמות לבדה כ 15 מטרים. לא פלא אם כן שיכולה הייתי לצלמה מרחוק.
במקור – לא היה אייל לפדחתו של הפסל. לרגל חגיגות קיץ האדריכלות של המבורג, קבוצת אומנים הוסיפו פסל של "מזל" גדי גדול על ראשו, שנראה כאילו טיפס על האנדרטה ומביט למטה. יש אומרים שזו הייתה סוג של מחאת האומנים כנגד האדרת שמו של ביסמארק, שדמותו שנויה במחלוקת.
מתחת לפסל ישנו חלל, אשר נבנה בין השנים 1939 ל 1941 כמקלט נגד פשיטה אווירית. כאמור, צילמתי אותו רק מרחוק ולא הגענו עד אליו. לרוצים לקרוא יותר על הפסל, יש פה כתבה מרתקת, למרות שתרגום גוגל עשה לי את המוות 🙂

המוזיאון לאמנות ולאומנות 

המוזיאון  שוכן בארמון בסגנון הנאו-רנסנס שנבנה ב-1867, והוא אחד החשובים באירופה בתחום האומנות השימושית. מציג למעלה מ -500,000 פריטים שמייצגים 4000 שנות היסטוריה אנושית. מימי קדם, ימי הביניים והרנסנס, הבארוק ועד לימינו אנו.האוספים גדלים בהתמדה הן באמצעות רכישות דרך האינטרנט והן בעזרת תרומות מעיזבונות.

האוספים הם בינלאומיים כשמושם דגש על אומנות אירופאית ומזרח אסיאתית. באוספים ניתן למצוא יחד את היהדות, הנצרות הבודהיזם והאסלם ואת ההקשרים שביניהם, עיצובים גראפיים, צילום ומדיה, טקסטיל ואופנה כל אלה גם הם בין המוצגים. במקום גם תערוכות מתחלפות, כשאנחנו היינו היו תערוכות "קעקועים" ו"אומנות האסלאם"

התרשמנו מאד מקובץ הרהיטים והפסנתרים במקום שמשמשים גם לנגינה בקונצרטים ובסיורים.

כתובת:- Steintorpl., 20099 Hamburg ממש קרוב לתחנת הרכבת הראשית
שעות פתיחה:- ג' – א' 10:00-18:00 ה' 10:00-21:00 ימי ב' סגור. עלות 12 יורו
הגעה:-
אוטובוסים: – כל הקווים (S-Bahn): לרדת ב" Hauptbahnhof "
תחתית:- כל הקווים, לרדת ב "Hauptbahnhof Sud" או ב – "Hauptbahnhof Nord ".

התכנון היה להגיע ביום האחרון לשהותנו בהמבורג לשני מוזיאונים.
השני אמור היה להיות הקונסטהאלה – שנחשב למוזיאון האומנות הגדול והחשוב ביותר בגרמניה.

שני דברים מנעו את ביקורינו בקונסטהאלה.
האחד – מצאנו את עצמינו שוהים כארבע שעות במוזיאון לאמנות ואומנות וכוחותינו כלו, והאחר, מבול סוחף שהחליט להמטיר את דרכנו אליו – במקום להמתיקה.

רובע המלחינים

רובע המלחינים נמצא בעיר החדשה. לא רחוק מכנסיית מיכאל הקדוש וממוזיאון המבורג להיסטוריה, שממוקם בפאתי הגן הבוטני. בביקורינו בברמן (עליו ברשומה הבאה), הצטרף אלינו לשמחתנו אחיו של אוריאל יובל. גם אוריאל ויובל וגם אני, אוהבים מאד מוזיקה קלאסית ומאחר וידענו שיובל ישוב אתנו להמבורג, היה זה רק הגיוני שנלך כולנו יחד, שמחים וטובי לב, אל מוזיאון ששה המלחינים שברובע החדש. הזיקה המוזיקאלית של המבורג רבת שנים, ובמוזיאונים הללו מראים איך חיו המלחינים, איך נכתבו יצירותיהם הראשונות, וניתן להקשיב ליצירותיהם. היינו מסוקרנים.
מקום אחד, תחת קורת גג אחת, שישה מוזיאונים שכל אחד מוקדש למלחין אחר:- קרל פיליפ עמנואל באך, האסה, ברהמס, מאהלר ואהובי טלמן.
אהבתי לטלמן ידועה בקרב מכירי והייתי יותר מסקרנית להיכנס למוזיאון שכל כולו מוקדש לו.

אז ככה. אלא אם כן אתם קוראי ודוברי גרמנית ברמת שפת אם – אין לכם מה לחפש שם.
כל ההסברים וכל הכתובים, בכל אחד משישה המוזיאונים הקטנים, היה בגרמנית. למעט במוזיאון ברהמס, שם היה לנו מזל לקבל הדרכה באנגלית (מעניינת ונעימה).
גם הקטעים שביקשנו לשמוע לא תמיד שיתפו פעולה. יובל דובר גרמנית, ועל כן הצליח למצוא בהם יותר עניין מאיתנו.

*הכתוב כאן מתייחס ליוני 2015 וכמובן שייתכן שמאז חלו שם שינויים ונוספו הסברים באנגלית.
כתובת:- Peterstraße 28
פתוח – ג' – א' 10:00 – 17:00 עלות כניסה לכל ששת המוזיאונים -9 יורו. מי שבידיו כרטיס המבורג, 7 יורו.
הגעה:-
אוטובוס קו 112 יורדים בתחנת Hamburgische Geschichte או קו 36 ויורדים בתחנת Johannes-Brahms-Platz
תחתית: קו U1 יורדים בתחנת Stephansplatz או קו U2 יורדים בתחנת Johannes-Brahms-Platz, או קו U3 יורדים בתחנת St. Pauli.
רכבת עירונית: קווים S1 או S3 יורדים בתחנת Stadthausbruecke, יוצאים לכיוון שלט היציאה Michaeliskirche

עיר המחסנים Speicherstadt

מתחם מחסני הנמל הגדול בעולם נבנה בשנת 1883, מבנים מלבנים גותיות בעלי צריחים משונים, שבנויים על כלונסאות עץ אלון על מנת להגן עליהם מפני הצפות הגאות. מאז 1991, מתחם זה מוגן על פי חוק שימור אתרים.

אחרי שני לילות בהמבורג, נסענו לברמן. קיווינו שנוכל להשאיר מזוודה אחת למשמורת במלון, אליו אמורים היינו לשוב יומיים מאוחר יותר ליומיים נוספים בו, אבל הם הסבירו לנו שהם לא יכולים לאשר לנו להפקיד אותן אלא לשעות ספורות בלבד. המזל הגדול היה שגם המלון בברמן נמצא מרחק פסיעות אחדות מתחנת הרכבת שלה.

אם אתם כמונו, מתניידים בתחבורה הציבורית, אפשר לבדוק את זמני ומחירי הנסיעה ברכבת כאן

 

טיילתם בהמבורג? אהבתם את העיר ויש לכם המלצות נוספות, אשמח לקרא עליהן בתגובות.

ברשומה הבאה, על הטיול בברמן ובליבק ולמה, למרות ההנאה מהטיול, לא אשוב לגרמניה, כשאני יודעת, שיש בה המון דברים לראות.