על חורבות הר הזבל
נדמה לי שאין אדם בוגר, שעבר בזמן מן הזמנים באזור ההר, וחוטמו לא זכה לשאוף את ניחוחותיו הבלתי נסבלים של ההר ששלל ציפורים היו חגות מעליו, מלוות בעדרי יתושים שגרמו סבל רב לישובים הסמוכים.
החירייה
ציפורים חגות הן אמנם מראה פסטורלי וחביב לעין, אך קרבת הר הזבל למסלולי ההמראה והנחיתה של שדה"ת בן גוריון, גרמו לכך שהן הפכו לסכנה מוחשית ביותר, כשמידי פעם נכנסה ציפור תועה אל תוך מנועי מטוס ממריא והשביתה מנועיו.
ההר הריחני ביותר במזה"ת, שהחל דרכו כאתר קליטת הזבל העיקרי של גוש דן בראשית שנות החמישים, גבה והתעצם עם השנים, ותפקד בגאווה כמזבלת העם והמולדת. עד שיום אחד הוחלט לסגור אותו. בישראל, כמו בישראל, מרגע שהחלטה ניתנת ועד שהיא יוצאת אל הפועל – חולפות שנים בהן מתעלמים מנוכחותה.
ככה זה. נראה לי שזו הסיבה שבוחרים רבות בביטוי "נפלה ההחלטה ל…." במקרה שלנו, חלפו "רק" חמש שנים. ביום סגירתו גובה ההר היה כ 60 מטרים מעל פני הקרקע.
חלפו עוד כמה שנים ומעבר ממאה אחת לאחרת, עד שהוחלט להפוך את הר הזבל לפארק, שיהיה ריאה ירוקה ענקית ויפה, במקום מתחם ענק של מגדלי זכוכית יפי צנרת. כאלה שמכים בסנוורים את העוברים והנוסעים בכבישים הסמוכים ועד למרחוק.
לזבל יש מיץ וגם גזים
סגרו, אבל ההר נשאר הר, והזבל נשאר זבל ובתור שכזה יש לו מנהגים משלו. לעת חורף יורדים ממטרים גם על ההר, ופה ושם גם קופחת עליו השמש. וכל אלה גרמו להיווצרות נוזלי זבל שזרמו מעדנות, יחד עם ערמות הפסולת המצחינות, אל הנחלים שסביבו (איילון, שפירים וכופר) וגרמו לזיהומם.
ערימות על ערימות של זבל, רובו אורגני הועברו לאתר ובבטנו, כתוצאה מהתפרקות הפסולת נוצרה כמות עצומה של גז המתאן.
לשימוש חוזר - מאזנים
כדי להפוך את הר הזבל למתחם ירוק ויפה לעין הוחלט להשתמש קודם כל במה שיש לו לתת. כלומר, להשתמש במשאביו כדי ליצור סוג של איזון בין המטרות החברתיות והסביבתיות – למטרות הכלכליות.
אי לכך ובהתאם לזאת, התחילו בשאיבת גז המתאן מבטן ההר להפקת אנרגיה ירוקה.
הוחלט על שימוש בפסולת הבניין שבאתר, כדי לייצב את המדרונות שנוצרו בזמן תפקודו של ההר כאתר קליטת זבל – וכך מפחיתים את הנזק הסביבתי שגורמות שאריות אלה.
זוכרים את הנחלים שמיצי החירייה זרמו לכיוונם?
סביב ההר נבנתה מערכת לאיסוף המיצים הללו שמעבירה אותם ישירות אל מערכת השפכים של איגודן. שם הופכים את השפכים למשאב יקר ערך כשהופכים מי שפכים למי קולחים, המתאימים לכל סוגי הגידולים.
כ- 90 אחוז מתוך מי השפכים המטוהרים משמשים כיום כמים לחקלאות.
שטח ההר נאטם בדרכים שונות על מנת למנוע חדירה נוספת של מי הגשמים וכדי לנצלם, נחפרו מספר בריכות אגירה במספר מפלסים, כך שכשמתמלאת אחת, יגלשו המים ממנה אל הבאה אחריה, כך מתמלאים מאגרים שמאפשרים לצמחיה להתקיים ללא השקיה.
ההר המשוקם – הכניסה המזרחית
הפארק מתחיל עם שדרת מייסדי הפארק. עצים וצמחים לרוב, שנראה שהם שמחים מאד לחיות על ההר. מדשאות רחבות עם שולחנות פיקניק ומעליהם שמשיות גדולות, מותר להביא אוכל מהבית, אסור להבעיר אש (גז…זוכרים?)
אגם אקולוגי חמוד שזוכה למימיו מבריכות האגירה, ולצדו עגלת קפה, שבילי הליכה ולצדם ספסלים לרוב. הטיפוס במעלה ההר נעים ונוח. יפה לעצור ולהביט לאחור ולראות את הפיתוח היפהפה שעשו בו – בכל פעם מגובה אחר.
על פסגת ההר, מרפסות תצפית שונות לכיוון ערי גוש דן.
אל המצפים
פה ושם נישא ריחה של תזכורת העבר, קליל ורק ברום ההר.
רואים רחוק רואים אביך
"זבל של אחד הוא אוצר של אחר"
ב 2014 הוצגה על ההר תערוכה בינלאומית בשם אנשי הזבל של האומן HA Schult במסגרתה הוצבו בפסגתו 500 פסלי אדם העשויים מפסולת אלקטרונית, פחיות ואשפה.
מטרת התערוכה הנודדת הזו היא להזכיר לבני האדם, שכמו שיש ביכולתם להרוס את סביבתם, הרשות והכוח לתקנה – גם היא בידיהם.
אין ספק שמתחם הר הפסולת מוכיח את היכולת הזו בצורה מרשימה ביותר.
הפסל שנשאר על ההר, הוכן משילוב של פסולת ישראלית ופסולת גרמנית ומטרתו לסמל את שיתוף הפעולה בין שתי המדינות.
" לרכבים בעלי תו נכה לרכב ישנה חניה מוסדרת בחניון מתחם ההר (חניון המבקרים). שבילי הפארק, השבילים מותאמים לאנשים עם מוגבלות וישנה נגישות מהחניה לראש ההר ולנקודות העניין המרכזיות. רכבים ללא תו נכה לרכב יחנו באזור החנייה המוסדר לקהל הרחב. חשוב לדעת שמאזור החנייה יש הליכה של כ- 500 מטרים בשיפוע עד לרום ההר ולנקודות התצפית. מרכז המבקרים במתחם ההר, למבקרים בעלי מגבלת שמיעה מותקנת באולם המיצג מערכת שמע מסוג לולאת השראה היקפית. מערכת זו מאפשרת שמיעה של הסרטון המוקרן על ידי חיבור לתדר ייעודי. בנוסף, מותקנת מערכת שמע לאוזניות לטובת מבקרים שאין ברשותם מכשיר שמיעה או שברשותם ממכשיר שמיעה ישן שאינו יכול להתחבר לתדר הייעודי. בנוסף, ניתן לצפות במיצג עם כתוביות בעברית ובאנגלית".
*המלצה, אם כיסא הגלגלים אינו ממונע, רצוי שיהיה מי שיסייע בדחיפת כיסא הגלגלים
הכניסה למתחם הר הפסולת המשוקם
בוויז לרשום "פארק אריאל שרון".
אחרי הפניה ימינה מכביש 4 אל תאמינו לו, כשהוא יגיד לכם לפנות שמאלה. עשו לו "דווקא" ופנו ימינה שוב, אל עבר השער.
הכניסה חינם, אבל צריך לקחת שמיצ'יק כדי ששער הכניסה יפתח (אלא אם כן הוא עדיין מקולקל ואז הוא לא פולט שמיצ'יק) – ויהיה נחמד דיו כדי להפתח שוב, בדרככם הביתה.
לפארק שתי כניסות.
האחת (שאמורה להיות המשנית) כבר פעילה ומזמינה אורחים.
את האחרת-הצפונית, זו שאמורה להיות הכניסה העיקרית, עדין לא סיימו לפתח.
עליה אני מספרת ברשומה פארק אריאל שרון הכניסה הצפונית.
אני מקווה ששכנעתי אתכם, לתת קפיצה להר ששינה פניו והפך לפארק
מרשים, פורח ומסביר פנים.
הבילוי בו מתאים למשפחה, מגדול ועד קטון.
אשמח אם תספרו לי על חוויותיכם מביקור על
הבואש שהפך ל…ברבור 😎
לפוסט הזה יש 6 תגובות
ניני הצילומים מרהיבים והצלחת להעביר בקצרה, בצורה מעניינת ומובנת את התהליכים שנעשו כדי ליצור פארק ירוק וידידותי לסביבה. החכמתי ממש.
🙂 איזה כיף תמר. כיף שאהבת ושהגבת ותודות על המחמאות.
פארק אריאל שרון מעבר להיותו פארק יפהפה והריאה הירוקה של גוש דן הוא אתר המיחזור הגדול בארץ בעל חשיבות אקולוגית גבוהה אהבתי את התמונות שמעבירות את המסר באופן מוצלח .
🙂 תודה רבה על התגובה המחמיאה
״הכניסה חינם, אבל צריך לקחת שמיצ'יק כדי ששער הכניסה יפתח (אלא אם כן הוא עדיין מקולקל ואז הוא לא פולט שמיצ'יק) – ויהיה נחמד דיו כדי להפתח שוב, בדרככם הביתה.״
מה זה שמיצ׳יק?
😂 שמיצ'יק הוא כינוי שהדבקנו לכרטיס החניה המשונן, אותו פולטות ההמכונות שלצד השערים, במקומות שונים.