מי חמד את הכד?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

פרידה מכד

תמיד הוא היה שם – ה"כד היווני העתיק".

כשהורי נישאו הם קיבלו אותו כמתנת חתונה מדוד של אמא.
דוד שאהבה מאד, שנהג לאסוף עתיקות, והוא העניק להם את הכד, כמתנת כלולות.
זהו כד יווני עתיק – ככה הוא אמר לה.

כד יווני עתיק

תמיד הוא היה שם ה"כד היווני העתיק".
אמי התייחסה אליו בחרדת קודש.
לאיש מלבדה אסור היה לנקות מאבק אותו, או את סביבתו, או חלילה להזיז אותו ממקומו.
כשעברה מדירה לאחרת, הייתה זו היא שעטפה אותו בהמון עטיפות והעבירה אותו בעצמה.
שופעת חרדות פן רע יאונה לה, לאותה מתנת כלולות.

הכד היווני העתיק – ככה היא קראה לו.

אין לי מושג מה הייתה דעתם של שאר בני הבית, על ה"כד היווני העתיק".
אני לא סבלתי אותו. וכדרכי, לא נמנעתי מלהביע את דעתי על כיעורו הבלתי אפשרי, בעיני.
מכוער ומיותר, לא תואר לו ולא הדר.
שנים רבות ניסיתי לשכנע אותה להעביר אותו למוזיאון ולוותר על כל החרדות.
פעמים רבות ביקשתי לדעת למה, אם הוא כל כך עתיק, לא צורפו למתנת הכלולות תעודות שמתעדות את גלגוליו ואת גילו המופלג.
"כי הוא לא מצא אותן", "כי הוא שכח", "כי מה זה חשוב, כשזה כד עתיק כל כך…"
אמא שלי חזרה ואמרה, כל השנים כולן, ש"הכד היווני העתיק" תמיד יישאר איתה ושלה. תמיד, ככה היא אמרה, תמיד הוא יישאר שלי.

הכד היווני העתיק היה משהו לסגוד לו.

חודשים לפני שהלכה לעולמה, והיה ברור שיומה קרב, הודיעה לי אמי חגיגית שגמלה ההחלטה בלבה
להוריש לי את הכד היווני העתיק.
בלי להתבלבל, הזכרתי לה שאני לא סובלת את הכד, וביקשתי ממנה שתוריש אותו למישהו אחר, שאולי ישמח בו ויאהב אותו יותר. אבל היא התעקשה.

שיפצנו את דירתנו, ובביקורה האחרון בה, היא עברה בין החדרים עם כיסא הגלגלים, סקרה את הסביבה בהנאה ואז…
אז אמרה לי שהכול יפה כל כך, אבל היא ממש מאוכזבת!
מאוכזבת ועצובה, שלא הכנתי איזו תיבת זכוכית מיוחדת על קיר הסלון, להציג בה את הכד היווני העתיק.


חייכתי, ואמרתי לה שאולי באמת כדאי היה שתוריש אותו למישהו אחר, כי אני לא אוהבת אותו ולא אציג אותו, והוא יהיה עטוף ועצוב בארון, או שאני עצמי – אתרום אותו למוזיאון.
היא זעמה, והודיעה לי שוב, שהכד היווני יישאר תמיד איתה.

בא היום ואמי הלכה לנוח עם המלאכים.
הכד, כפי שכתוב היה בצוואתה, הגיע אל ביתי.
היה לי ברור שהוא לא נשאר אתי, אך לפני שאחליט מה אעשה בו, העברתי אותו לבדיקת מומחים.
התברר שמדובר ב"חפץ תיירותי מגבס", (בחיי נו, זו הייתה ההגדרה), והם אף הוסיפו שאין לו כל ערך כספי.
שלושה מומחים שונים, דיאגנוזה זהה.

כד יווני עתיק

שמחתי שאמי לא יודעת את חוות הדעת, שמציינת שהכד הוא רק כד, לא יווני ובוודאי שלא עתיק.
זכרתי שתמיד אמרה ש"הכד היווני העתיק", תמיד יישאר איתה ושלה.
הדבקתי אותו, בדבק שיש, בין המצבות של הורי, בראשית הנחתי בתוכו עציץ פורח, אך משנבל, החלפתי אותו בפרח מלאכותי, כזה שלא זקוק למים כדי לשרוד.
הפרח נעלם לו לאחר זמן מה.


כמעט ארבע שנים, היה מודבק הכד בין שתי המצבות וקיים את תפקידו, להיות תמיד איתה.

היום גילינו שמישהו חמד את הכד. הצליח לנתק אותו מהמצבה ולהיעלם אתו.
אולי הוא חשב שמדובר בכד יווני עתיק, ואולי הוא סתם איש רע שגונב אוצרות ממצבות.

מעולם לא חיבבתי אותו, את הכד הזה, אבל אני מודה, שאחרי שליווה את אמא שלי מאז 1957 בנאמנות,
כאב לי לראות ב 2019 שיד רשעה עקרה אותו – והפרידה בניהם.

רוצים לקבל עדכונים במייל? הירשמו לניוזלטר של חמושה:

יצא לכם לטייל ביעד של הכתבה? דרגו אותו בשביל גולשים נוספים:

1 Star2 Stars3 Stars4 Stars5 Stars (No Ratings Yet)

Loading…

תגובות

חפשו יעד באתר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
Booking.com

תוכן שעשוי לעניין אותך

חמושה גם בפייסבוק:

רוצים עדכונים למייל?

רוצים לקבל עדכונים על כתבות חדשות במייל?

סגירת תפריט

רוצים לקבל עדכונים למייל?

לאחר שליחת המייל, יש לאשר את קבלת הדיוורים בדוא"ל שיישלח אוטומטית. שליחת המייל ואישרורו הינם הסכמה למדיניות האתר.